מריבות בלתי פוסקות

שלום יפית,

ברור שמה שאת עוברת לא פשוט. יתכן והולדת הילד עשתה שינוי מהותי ביחסים ביניכם, מבחינת כך שהזוגיות מפנה את מקומה להורות. ברור שההתעסקות סביב הילד וכל הכרוך בטיפולו מורידה את זמן האיכות שלכן יחד ואולי גם גורמת לבעלך לחוש יותר מבודד, פחות מעורב, ולכן זה מגביר את המוטיבציה לא להתקרב מעבר לכך, ולברוח עם תירוצים שונים.

אפשר אולי לחשוב על אפשרות של לשים את הילד בסופ"ש אצל אחת הסבתות או לחצי יום, ששניכם תהיו בחופש ביום זה, ובאמת לטייל, או לעשות משהו נחמד יחד ושם לדבר על זה קצת. על איפה "אתם" בתוך ההורות, על מה חסר לכל אחד. טיפה לבוא ולשמוע אותו ולהקשיב ל-למה הוא לא מרגיש טוב, מה גורם לו לעייפות הזאת, יתכן דרך אוירה טובה ומאפשרת שיח, הוא יצליח לספר לך גם מה עובר עליו. העינין של "להשפריץ" את הכעס מולו כנראה לא יניב פירות.. הוא לא יוכל לתקשר אם ירגיש מותקף, הוא פשוט יתקיף חזרה. ולכן ההזמנה לשיחה על מה קורה בזוגיות, צריכה להגיע באוירה טובה, הדדית, בגובה העיניים ולאל האשמות. רק להבין מה הוא חושב ומרגיש ומשם להמשיך.

ניתן לדבר איתו על מה שהיה לפני הלידה ולאחריה, איפה הוא מרגיש את השינוי ומה היה רוצה שיהיה.

לסיכום, צריך להכין תשתית לשיח משותף ולאחר מכן לברר מה הוא מרגיש. אם הוא יחוש אותך קרובה אליו, רוצה בטובת הקשר, דואגת לו - יתכן מאוד שיתקרב חזרה.

בהצלחה.

עדי תודה רבה על התגובה! אבל בכל פעם שאני מנסה לעשות שיחה כזאת הוא אומר שאצלו הכל בסדר וזה בראש שלי הכל! לפעמים בא לי להרים ידיים ולהפסיק לנסות. מבחינתי שנחייה כל אחד את החיים שלו, רק שיהיה לי שקט. אין לי כח למריבות. כל דבר קטן מפריעה לו : באיזו צורה להאכיל את הילד, איך שטפתי את המוצץ, מזכיר לי בזמן שאני אוכלים שאני צריכה לנקות אח״כ או אפילו באיזו צורה להניח משהו במיקרוגל.... ודיי נמאס לי! מעדיפה שאף אחד לא יהיה לי על הראש ושאני מנסה לדבר על דברים אז הבנאדם כבר הולך לישון או שאם כבר מדברים זה הופך לריב שאומר שאני משוגעת והכל בראש שלי.

הי שוב,

נשמע שהבחור די ביקורתי כלפייך, אך שוב- יתכן וזה מושתת עוד על הרבה אחורה ביחסים ביניכם. בפורום לא יהיה ניתן לצערי לבדוק את זה לעומק. אבל, אם תחליטי להמשיך כך- המודל הזה יוטמע גם בילד/ים הלאה, ולא בטוח שאת זה את תרצי להנחיל להם- מודל של ספיגה ושתיקה עד כדי התפרצות לעיתים (כי היא תגיע).

אני מציעה שתניחי לו לחלוטין בתקופה הקרובה. תבליגי, אל תעני, תהיי אשה "טובה" - תאפשרי לו חופש, אוכל, מנוחה, פשוט להניח לו. לקבל אותו בחיבוק וחיוך וכו'. תנסי לבדוק אם העובדה שאת שינית גישה משפיעה עליו. אל תנסי את זה ליומיים, אלא לתקופה, עד כמה שתוכלי. בהמשך תבדקי האם הכדור הזה חוזר חזרה אלייך. אם כן, מצאנו שזה עינין של גישה ותקשורת. אם לא, שווה לקבל כלים אצל מטפל מקצועי ולו רק בשבילך כדי להבין איך ממשיכים מכאן.

לפעמים כל אחד "נעול" בעמדתו, וברגע שאת עושה מהלך מפתיע של התקרבות, חיבה, אהבה, ללא בקשת תמורה- הצד השני נפעם ומתחיל להתעשת.

בהצלחה ושנה טובה

חחחח כ"כ מזדהה עם זה..
זה פשוט לא להאמין עד כמה :)