תקשורת

שלום אנונימי,

מעניין שדווקא מול הילדים אתם זורמים באותו קו, דבר שגם מצריך התייעצויות, חשיבה ביחד, תקשורת, הבנה הדדית וקו חינוך משותף (שלא תמיד נבנה בהתחלה אלא עם השנים) בעוד בתקשורת הבינאישית שלכם אתם פחות מתקשרים.

שווה לעצור רגע ולחשוב איך זה קורה. האם החינוך הילדים אתה זה שזורם איתה והיא מתווה את הקווים ולכן גם אין חילוקי דעות? האם בכל מקרה אתה מסכים איתה וזה גם קו החשיבה שלך, ולכן זה בסדר עבורך?

ברמת התקשורת ביניכם כמובן יש מה לעשות. אני מעריכה שהעובדה שאתה חושש לתקשר איתה גם משדרת לה שאתה מאוד לא בטוח בדבריך ומבקש אישור על מה שיש לך להגיד. זה לא אמור להיות כך. גם כשאין הסכמה, מסכימים על כך שאין הסכמה. חוזרים לדבר על הדברים החשובים ולדון בהם. שוב ושוב. פותחים שיח. העובדה שהיא מבטלת את דעתך לא אומרת שהדעה שלך השתנתה, היא פשוט הושתקה. שווה לשקף לה את זה- שגם אם היא מבטלת את דבריך, הם עדיין קיימים, עדיין מצריכים שיח.

גם העובדה שאין תמיד תשובה על המיילים שלך היא בעייתית בעיניי. כלומר, לא להתחבא מאחורי המייל אלא להגיע לשיחה אמיתית של ממש ולתאר מה אתה חש- לא בנימה תוקפנית ומאשימה, אלא בנימה מזמינה, מזמינה שיח, ואוהבת. סה"כ אין לי ספק שאתם אוהבים זה את זו.

אשתך כנראה התרגלה לכך שבסופו של דבר אתה מיישר איתה קו והיא מקבלת את ההחלטות, ברור שיהיה מאוד קשה ואף מאיים עבורה לעשות שינוי של כזה. אבל להערכתי מה שמפריע לך יותר הוא ביטול הדברים שלך ולאו דווקא העובדה שבסוף היא מקבלת את ההחלטה. יש לאפשר שיח קשוב זה לזה.

נסה בכל זאת להיות "אמיץ" ולערוך שיחה מולה. לא להיפגע, לצפות לתגובתה מראש, לבקש בנימה מרגיעה שתקשיב לדבריך- תעמוד על כך בתקיפות אך לא בתוקפנות - וחדד באוזניה שביטול הדברים לא משמעו שהם לא קיימים יותר.

אם יהיו לך דוגמאות של ממש על מה למשל אתה חולק, אשמח להגיב.

שנה טובה,