לא יכולה לנשום

אובדת שלום,

אכן נשמע שמה שאת מתארת "אני לא יכולה לנשום" הוא שהגוף שלך "מדבר" את המצוקה הרגשית שלך.

בדרך כלל לאחר שלילת ממצאים רפואיים, קיים סיכוי שמדובר בתגובת חרדה (כמו התקפי חרדה, שבו אדם מרגיש שנתיבי האוויר שלו חסומים, אך מדובר בתגובה רגשית ולא בבעיה פיזיולוגית). מתיאורך מאד יתכן שזה מה שאת חווה.

מדובר בדבר שכיח באוכלוסייה.

אין ספק שכדאי לטפל במה שמפריע בחיים.

לאחר הפיכה להורים, האנרגיה מופנית לגידול הילדים ויש פחות זמן לזוגיות, בילויים, אינטימיות מאשר בעבר, אולם זה לא "גזר דין".

בזוגיות, לאורך כל מעגל החיים, ניצבות התמודדויות ויש צורך לתחזק את הזוגיות ולשמור עליה ואחת התקופות, היא תקופה כזו, שיש ילדים קטנים ועולה השאלה - איך בכל זאת, לשמור על המרחב הזוגי של לשוחח ביחד, לצאת מידי פעם לבלות, למצוא זמן למיניות, כזו שיש לכם את הזמן והרוגע להשקיע בה (לחץ, מתח וכעסים משפיעים מאד על המיניות ועשויים לפגום בהנאה וברצון לקיים יחסים).

ממה שאת מעלה, נראה שיש לך מודעות לנושא.

אפשר ללכת לטיפול לבד, זה עדיף על לא ללכת כלל (ורצוי מטפל/ת שהוא/היא מטפל/ת זוגי/ת גם).

אולם עדיף ללכת ביחד.

הייתי מנסה למצוא זמן לשוחח עם בעלך, שיחה שהיא נטולת אשמה ושיפוטיות, אם כי שיחה שמבטאת רצון, רגשות ואמון שניתן לעשות משהו (כפי שציינת כאן "אנחנו לא בלתי פתירים")

ולומר לו שאת מרגישה שתקופה אתם חיים כמו שותפים, שאת מאמינה שמגיע לשניכם אחרת, שאפשר שיהיה אחרת, שזה קורה לזוגות כשיש התמודדויות חיים שונות, שאתם יכולים ללמוד אחד על השני ולהחזיר דברים שהיו לכם בקשר ושיהיה לכם טוב יותר ביחד.

האם הוא מוכן להמשיך כך?

הייתי משתפת אותו גם במה שאת חווה, לא מאשימה אותו במצב, אלא מתארת שהגוף שלך מאותת משהו של מצוקה שאת רוצה שיהיה אחרת. שאת מאמינה שמגיע לכם אוויר, תרתי משמע, וזה משהו שעשוי לעשות טוב לו, לך ולמערכת הזוגית והמשפחתית בכל הפרמטרים.

לגבי סוג הטיפול, אני מאמינה שמטפל/ת זוגית אמפטית יכול/ה לעזור לכם להשיג את המטרה. במידה והוא לא מוכן בשום אופן ללכת לטיפול, הייתי ממשיכה לבד.

אני מאחלת לך בהצלחה ושנה טובה,

תפסתיאיזו הזדמנות שהיינו שניה לבד, וניסיתי (שוב) לדבר איתו. הפעם הוא שיתף פעולה, כמובן הכל יחסי (במילים אחרות- הייתי צריכה לברור את הדברים שאני רוצה לדבר עליהם....)

הייתה שיחה טובה. החלטנושחלק מהדברים כרגע אנחנו לא מדברים עליהם, לקחנו על עצמנו לשנה החדשה לעבוד על הזוגיות. הוא לא מוכן לקבל את זה שזוגיות ומיניותזה משהו שצריך לעבוד עליו. הוא מתעקש שאם זה בא במאמץ אז זה כנראה לא זה, ויחסי מין שהם לא ספונטניים לא שווים כלום...

הוא לא מוכן בשום אופן ללכת לטיפול איתי אין על מה לדבר על זה בכלל זה לא יילך.

אני מאוד מודה לך שתהיה שנה טובה!

אובדת שלום,

שמחה לקרוא שהייתה לכם שיחה שיכולה לפתוח משהו.

כדאי להזכיר אחד לשניה שהחלטתם להשקיע במקום של הזוגיות...

לא כל אדם רוצה ללכת לטיפול. זה לא פשוט ויש כאילו ש"תופסים" טיפול כחוויה ש"אני לא יכול לבד אם אני הולך למטפל" ועוד.

זה לא אומר עדיין שכך זה יהיה תמיד.

יתכן ושיחה זו תהיה פתיח להמשך ובטיפול שאת תעברי, את תרכשי כלים, תלמדי דברים וכל שינוי שאדם עובר, עשוי להשפיע על הדינמיקה הזוגית ויתכן ובעלך בהמשך יהיה מוכן להצטרף אליך.

מבינה את אמירתו לגבי "ספונטאניות" במערכת יחסים ובמיניות, אולם, כמה שזה נשמע מכני וטכני.. בחיים העמוסים לעיתים צריך לקבוע "דייט" על מנת להגיע לדברים האלו גם ואפשר לדבר על זה.

מקווה שתוכלו לשוחח יותר ושהזוגיות שלכם תעלה על דרך יפה.

בברכה,

אני קוראת את מה שאת כותבת ומרגישה את הכאב שלך, מציעה לך לטפח את עצמך לאהוב את עצמך , אני מאוד מקוה שאת אישה עובדת ולתת לעצמך , צרי לך חיים פרטים משלך עם חברות חברים וחברה הוא לא חייב להיות שותף בחיים פרטיים, כי סבירות גבוה שהוא מנהל חיים אחרים וברור שאת פוחדת לחיות לבד(מבינה את זה), . תסתכלי על עצמך במראה ותאהבי את עצמך ותני לעצמך. אישה.