לא יודעת כל כך מה לעשות

שלום,

נראה כי אכן את מרגישה מיצוי של הקשר. 3 שנים ביחד הן זמן לא מבוטל ויהיה כדאי לעשות, לפני סגית הקשר, חשבון נפש מסוים- האם סיבת העזיבה שלך "מוצדקת". כלומר, האם ניתן לשנות או לתקן את המצב, במילים אחרות- להתמודד עם הקונפליקט ולא להחליט לסגת. אם את אכן מרגישה שזה הגיע למיצוי, ומלבד הסיבות הקשורות לאינטימיות יש עוד סיבות אחרות שמצטרפות - עלייך לסיים את הקשר. כדי לא לבזבז משאבים שלך וכדי לא לגרום לו לעוול. חשוב שהצד השני ידע מה קורה איתך, גם אם זה קשה.

אני משערת שלהיפרד זה לא קל, לפעמים כמו להינטש, ויכולה להיות סביב זה עצבות, מחשבות, מרמור, תחושת אכזבה- כל אלו תחושות לגיטימיות שיכולות להיות בתקופה שבין מספר ימים ועד מספר חודשים- תלוי עד כמה המקום מעובד דיו אצלך. בכל אופן, זהו לא דיכאון. זוהי עצבות שטומנת בחובה, כמו בכל סיום של כל תקופה, מחשבות רבות ותחושות מעורבות- הקלה לצד אכזבה. אני משוכנעת שתצלחי את התקופה הזאת בשלום.

נקודה נוספת היא- התאמה מינית בין בני זוג, שהיא חשובה בהחלט. חשוב גם לבדד עם עצמך מה בדיוק את מחפשת, ועד כמה את מתפשרת או לא בקשרים הבאים. חשוב לזכור שהתאמה מינית יכולה להתפתח עם הזמן, ולהצטמצם עם הזמן. לא פעם זה קשור גם לתכונות אחרות של בן הזוג ללא קשר למשיכה. כלומר, לפנים ולחוץ יש קשר הדוק.

בהצלחה רבה,

היי תודה על התשובה . ללא ספק אני בטוחה שחוסר הרצון שלי לשכב איתו הצטמצם בגלל תכונות שלו שלא עומדוץ בקנה אחד עם ערכיי ותכונותיי. שונות בתכלית. השקפת עולמינו שונה לחלוטין. מצד שני, איך מוותרים כך על 3 שנים???... אני רוצה לנבות להיות עם מישהו אחר לראות אם זה בכלל מרגישלי רע או לא. אני לא יודעת כבר איזה חשבון נפש לעשות אני חושבת על זה כבר ככ הרבה זמן ושום מחשבה סופית/ הגיונית איננה באופק..:/

מתנצלת על העיכוב במענה.

כפי שאנחנו מבינים, אנחנו משתנים עם הזמן, לא תמיד מי שהיית בתחילת הקשר היא מי שאת היום. וכנ"ל הוא. הצרכים והרצונות מתעצבים ומתגבשים יחד עם הזמן. אם תראי את הפוסט הראשון שלך את תגלי חוסר שביעות רצון מהקשר- גם הוא נמשך זמן רב. פסק זמן וניתוק יחסים אינו דבר פשוט ואם אינך מרגישה מוכנה- אולי זה לא הזמן.