מפחדת להפרד

חלי יקרה, סליחה על העיכוב בתשובתי.
ראשית, כל הכבוד לך על שהבנת שאת נמנעת לחתוך את היחסים מן הסיבה של החשש להישאר לבד, זה צעד חשוב לקראת ההשתחררות מן הפחד. נסי להיכנס עוד יותר עמוק ולבחון ממה מורכב הפחד הזה - האם את לא אוהבת להיות רק עם עצמך? משעמם לך? מפריע לך מה יגידו עליך שאת כרגע בלי בן זוג? או אולי משהו אחר שלא הזכרתי? נסי לראות מהי הנקודה שמפריעה לך ואותה את צריכה לתקוף. במחשבה שנייה, הביטוי לתקוף דווקא לא מתאים כאן. אסביר למה: אני חושבת שהדרך הכי טובה להתגבר על פחד או דאגה שמנהלים אותך היא להתיידד איתו. לקבל שזה חלק ממך, ו"להיות איתו". להגיד לעצמך - אוקיי, אז אני כזאת שמפריע לה מה אומרים עליה. האם אני יכולה לחיות עם הדימוי הזה ולקבל שזה חלק ממני ולא להילחם נגדו? זה תהליך של קבלה עצמית שכאשר הוא מצליח, אז בדיוק אותו דבר שניהל אותך מקודם - הופך להיות קטן יותר, מוכר, אפשר קצת לצחוק עליו, אפשר לעבור הלאה. זה כאילו שעכשו העזת להתקרב אל הפחד ואל מקור הפחד, ולהסתכל לו בעיניים, ואילו קודם לכן כאשר הוא הופיע הוא נראה לך כל כך מאיים ולא רצית להתעסק איתו אז נכנעת לו, רק שלא יופיע. אני מקווה שתצליחי להבין את הכיוון שאני מציעה לך, ואם תתקשי ליישם אותו - לא יזיק קצת להתייעץ, כדי שתוכלי לקחת את החיים קצת יותר בקלות. אני חושבת שאת עושה נכון שאינך מוותרת על איכות הקשר שלך עם גברים. המשיכי לחפש ואל תבזבזי זמן יקר בלהישאר במקומות שליבך וגופך אומרים לך לעזוב.