אני ובעלי

חגית שלום,

את מעלה כאן מספר התמודדויות שכולן מתנקזות לתקשורת ובכלל לקשר שלך עם בעלך.

יש צורך לחזק את דפוסי התקשורת ואת היכולת שלכם לדבר אחד עם השנייה על קשיים, על דברים שאת חווים, על מה מפריע לכם ועוד.. ובזוגיות אסור לפחד מלדבר על הדברים האילו.

לחמתך אין שום מקום לקבוע אם ומתי יהיה ילד נוסף.

ההחלטה על הבאת ילד לעולם היא בלבד של שני בני הזוג והיא עניינם בלבד.

בעלך יהיה צריך ללמוד לשים לה גבולות אך כאן יש נקודה נוספת: הוא משתף אותה בהרבה דברים. מבחינה אחת זה בסדר, היא אמו אך השאלה אם יש גבולות ויש דברים שהם "יותר מידי" מבחינת השיתוף שלו, שאלו תכנים אינטימיים (אינטימיות = לאו דווקא מין) אשר קשורים לזוגיות שלכם או אלייך.

בשלב הראשון הייתי מציעה לך לשוחח עם בעלך בעיתוי ששניכם רגועים ומפנים לכם זמן מהילדים, מהעיסוקים, משיפוטיות ובאמת לנסות לדבר על הדברים.
את יכולה לשתף אותו מה את מרגישה, גם מה את מעריכה אצלו וגם מה זה עושה לך הלחצים הללו וחוסר הרצון לילד שלישי אלא רצון להתמקד בזוגיות ולגדל את השניים.

לתאר לו מה את עוברת ומה החוויות שלך.

לגבי האימא הייתי אומרת שאת מבינה שיש קשר טוב אך יש דברים שכן חשובים לך שיישארו באינטימיות ביניכם (פיתחו את הנושא הזה).

נסו לבדוק האם הצורך לערב את האימא הוא במקום לדבר בתוך הזוגיות והאם הוא באמת הופך ל"ילד שלישי" גם של אימא שלו וגם שלך.. מבינת מספר דפוסי התנהגות שלו.

בשיחה תמיד כדאי גם לדבר על החיובי שיש בקשר כדי לראות תמונה כללית ואינטגרטיבית.

אני קוראת את זעקתך "אני רוצה שהוא יהיה גם חבר שלי, לא רק שאהיה אם לילדיו"...

במידת הצורך הייתי ממליצה לכם לגשת אף לשיחות עם מטפל/ת זוגי/ת כי ציינת מספר דברים מאד חשובים בזוגיות שבעזרת טיפול ובניית תקשורת טובה ואיתנה, אתם יכולים לחזק אותה מאד ולבחון מה קורה בדפוסי התקשורת בינו לבין אמו ולנסות לבנות משהו חדש, בעיקר עבורכם.


אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,