פרידה קשה

הי
סיפור עצוב עם סוף טוב!

בקשת ממנו שייתן לך צ'אנס אבל הפתרון יגיע בזמן שיבין שהוא צריך לתת לקשר שלכם צ'אנס את מבינה את ההבדל?

אכן יש פער בין תפיסת העולם של ההורים אבל זה לא סוף העולם שמענו דברים יותר קשים מאלה.

לא כתבת בן כמה הוא - ייתכן והנער טרם התבגר מספיק בשביל להבין שהגיע הזמן לעוף רחוק ולא להיות קשור לאבא ואימא, אמנם אפשר להבין את השיקולים שלו כשיש לך בית עם עוגן בטוח קשה לעזוב הכל בבת אחת וללכת אל הבלתי נודע, זה ישתנה רק כשהוא ירגיש מספיק בטוח איתך השאלה האם את יכולה לתת לו את זה? ובתנאי גם שהוא ירצה לקחת...
דעתי האישית - תני לו את הספייס שלו, גם הוא קרוע ומבולבל ממה שקרה, שיחשוב לבדו שם בחו"ל מה הוא מתכוון לעשות עם החיים שלו מה יותר חשוב לו ממה, את לא יכולה ולא רוצה לחשוב או להחליט במקומו...

בהצלחה

אליה שלום,

ממה שאני קוראת מדברייך, ישנה השפעה מאד עוצמתית של הוריו, כנראה בפרט של אביו, על החיים שלו, אני מניחה שזה לא בא לידי ביטוי רק בתחום של הזוגיות.

כפי שבני ענה לך ואני מסכימה עם זה, יש כאן שאלה עד כמה הוא יכול לשים את עצמו מחוץ לשליטה של אביו ולהחליט שאת בת הזוג שהוא בחר להתמסד אתה ולהתמודד מול ההורים שלו ולשים את הקו בין הקבלה וההערכה של העזרה הכלכלית לבין מה זו התערבות ומה זו קבלת החלטות אשר קשורה למערכת היחסים שלכם, לרות מגורים ועוד..

אני מאמינה שיש ביניכם אהבה, אולם אם רוצים שתהיה מערכת יחסים חזקה שתצליח, יש חשיבות רבה לתת לכל "הרעשים מסביב" לעבור דרך איזושהי מסננת ולא לאפשר לה לחדור אל החיים שלכם בצורה שתפר את השלווה ואת האהבה שלכם.

את האישיות של האב אתם לא תשנו וזוהי לא המטרה כאן. המקסימום שניתן זה לומר שיש מקומות ששמורים לזוגיות שלכם והוא לא יכול להיכנס לשם.

שכן יש הערכה על עזרה. אלו דברים שבעייני תפקיד בן הזוג להתמודד עם אביו.

כאשר הוא יחזור מחו"ל, מה שכן ניתן לחשוב עליו הוא אף לגשת לשיחות אצל איש מקצוע (אם אתם מרגישים צורך) על מנת לבחון מהי ההחלטה הנכונה עבורכם ואם היא כן ללכת לכיוון נישואין, איך להתמודד עם כל מה שתיארת כאן ולא לוותר על האהבה.

במידה והוא החליט "להרים ידיים", מה שאת יכולה לעשות זה להציע לו את הפתרון הזה על מנת לברר, לאור האהבה וכל מה שיש ביניכם, מה זה הבלבול והאם ניתן בכל זאת לגשר עליו.

אני מניחה שמשולבים פה רגשות כגון: פחד, חשש מתגובות האב, מהעתיד ועוד.


מאחלת לך הרבה הצלחה,

הארוס שלי (לשעבר) חזר מחו״ל היום. הוא לא יצר איתי קשר ואז שלחתי לו הודעה.
אמרתי שאני רוצה לבוא לקחת את הדברים שלי, הוא הגיב בכזה קור רוח. כאילו השתנה לי בשבוע ופתאום אנחנו זרים.
הבנתי מדבריו שאין לזה סיכוי יותר. הוא מאוד רציונלי ומנתק את הרגש.
הוא בטוח בכך שלא יהיה לנו טוב ביחד, הוא אומר לי שהוא רוצה שיהיה לי הכי טוב וכנראה הוא לא מתאים לי.
אני לא מסכימה איתו, אני כל כך מתגעגעת וחסרת אונים, כל היום בוכה.
מה אני יכולה לעשות? האם אני יכולה לגרום לו לחזור אליי? האם עליי להתגבר ולהמשיך הלאה?
אני לא מצליחה להבין, איך לפני שבוע הוא הציע לי נישואים, כל כך השקיע ולאחר כמה ימים זרק אותי וברח לחו״ל.
והיום הוא משוכנע שאנחנו פשוט לא מתאימים.
אני מתקשה להתגבר. חייבת לציין שרוב חברותיי נשואות וגם הלחץ להתחתן ולמצוא כבר גבר אחד לא מרפה ממני.
אשמח לעזרה

אליה שלום,

אם העברת לו את המסר שאת מאמינה שכדאי לכם לבחון את הזוגיות שלכם ומה קרה שם (כל מה שציינתי בתשובתי לגבי ההתמודדות עם האב, הנפרדות ועוד.. האהבה שלכם) והוא עדיין בשלו, זה משהו שנשמע כמו לא בשליטתך ואני מבינה שזה מאד כואב.

מאידך, גם לחיות בזוגיות שיש התערבות גדולה של הורים ובן הזוג לא יודע לעשות הפרדה בין בחירותיו והאהבה שלו לבין השליטה וההתערבות של האב, יכול היה לעורר קושי רב בהמשך היחסים, לרבות יחסי נישואין, ילדים ועוד.

במידה ולא דוברו הדברים ואפשר עדיין לדבר אותו שכדאי אפילו לא לקבוע כעת מועד לחתונה ולקבל יעוץ כי בכל זאת הייתה אהבה והוא מוכן לשמוע, את תדעי שעשית את מה שביכולתך.

אם אין עם מי לדבר והוא נאטם ונסגר, כנראה שהוא קיבל רגליים קרות ותגובתו עשויה להיות הגנה וגם כאן כנראה עשית מה שביכולתך.

לגבי להמשיך הלאה, הייתי מציעה לך לקבל כילים לעשות זאת בשלווה, בביטחון, מתוך תחושה לא של מירוץ, משם יגיע בן הזוג הנכון. אך את בוודאי אדם עם רגשות וזה לא יכול להיות ביום, תהליך ששווה לעבור אותו אף בעזרת שיחות עם איש מקצוע ועשוי לקצור תובנות וצמיחה אישית.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה,