תחושת השפלה.

שלום גלית,

להערכתי יש כאן מספר מוקדים-

1. לא פירטת את הרקע לניתוק בין בעלך למשפחתך. אני מניחה שכשמגיעות תקופות של חגים זה מתעורר יותר ויש בוודאי רצון טבעי שלך לחגוג גם עם משפחתך- דבר שנמנע ממך.

2. על כן, ואולי אף מעבר לרגיל, יש צורך להרגיש רצויה, מוזמנת, ושהחגים יעברו בטוב. ידוע שלא תמיד משפחות מחותנים מסתדרות והחגים מעוררים הרבה קונפליקטים- גם אצל הזוג וגם בקרב המשפחות. ארוחת החג אף היא, אישיו בפני עצמו.

3. מעבר לכך את מתארת יחסים לא מאוד מיטיבים לגבי גיסתך, הערותיה כלפייך וכו'- עיניין שלדברייך אינך פוגשת במקומות אחרים כמו בקרב חברייך או בעבודה. את מעידה על עצמך כאשה דעתנית- כלומר, אני מסיקה מכאן שאת בעלת ביטחון עצמי מספק לעמוד גם בהערות שהן לא בטאקט או לא במקום. אני משוכנעת שתוכלי לענות מכובד, יפה, בחיוך, בנימוס, גם להערות מסוג אלו. אם את סבורה שאין לכך מקום ופשוט הם "משפחה שכזאת", נסי לקבל אותם כפי שהם, ללא הרצון לשנות- כי רק על הרצון הזה את בוודאי מוציאה המון אנרגיות- כשלמעשה בעלך לא יכול לעשות עם זה הרבה, וגם את לא, ובוודאי הם לא ישתנו מרצונם.

4. התקשורת עם בעלך- כאן כן יש מקום לשנות לדעתי. אז נכון שרבתם על כך רבות, אך נשמע לי שלבעלך יש את העוצמות שלו, וייתכן וגם אם הווליום גבוה- לא בטוח שהוא מתכוון לעוצמות כאלה או שהוא יכול לשלוט בהן. כוונתי היא שיש כל מיני סוגים של "אנשים ווכחניים" וכאשר יש משבר או קונפליקט, כדי להתגונן- הם מרימים טונים, שוברים את הכלים, זה או הכל או כלום, שחור לבן. ובד"כ.. אח"כ יכולה להגיע שיחה רגועה יותר ולנסות להתקרב "לאמצע". אם הוא יגיד למשל "אתייעץ עם אשתי ואעדכן אותך עד הערב" אני בטוחה שתחושי יותר טוב ולא בטוח שתעני בשלילה להצעה. כלומר יש לבקש ממנו את ה"כבוד", ופחות את "רשותך". הסבירי לו מאיפה הדברים מגיעים.

5. אני מבינה שאת מעדיפה לצאת מהבית בחגים מאשר להישאר בבית. הרבה אנשים חשים כך וגם לגבי סופ"שים למשל. הרבה אנשים רוצים להיות בחברה. לכן, לפי מה שאני מבינה, את כן מעוניינת להתארח, אך מאוד מבקשת להיות חלק מקבלת ההחלטה על כך. יתכן ובעלך לא "שואל רשותך" משתי סיבות: 1. כי אין קשר עם משפחתך וברור לו ששם לא תחגגו. 2. כי הוא יודע שתעני בחיוב או שאת מאוד רוצה להתארח בחג אצלם - כי את לא רוצה להיות בבית, והוא מרגיש זאת או יודע זאת מהתנהלותך השוטפת.

לסיכום- יש לנסות לקבל את מה שאי אפשר לשנות- כמו דפוסי התנהגות של אחרים, הערות של אחרים (אבל אפשר לענות יפה ומכובד), ולתקן את מה שכן אפשר לשנות- כמו תקשורת יותר פתוחה, הגעה לשיחה איתו ממקום של רגש, כשאת ממקדת את עצמך בשיחה, כלומר "אני מרגישה", "הייתי רוצה ש..", "זה יעשה לי ממש טוב אם..", מאשר להגיד איפה הוא לא בסדר. למרות שבוודאי יש דברים שבהם הוא לא בסדר- אבל זה לא מזמין שיחה מאפשרת. זה מזמין התקפה נוסח "אז לא נלך בכלל". נסי לגייס אותו אלייך.
בברכת חג שמח,

היי לי היתה אותה בעיה ומשהי מהפורום המליצה לי על מטפלת בשם שגית שלו

התקשרתי אליה כבר בשיחה טלפון הרגשתי שהיא מבינה את הבעיה קבענו להפגש

והיא היתה פשוט מדהימה עזרה לי ולבעלי מאד אני ממליצה לך בחום ללכת אליה

שושנה