חתונה מאולצת

קארין שלום,

נשמע שאת מרגישה שדברים "יצאו משליטתך".

אירוסין הם לא "הפתעה". על אירוסין מחליטים שני הצדדים, מדובר בצעד משמעותי בחיים.

את מרגישה שיש הרבה טוב בבן זוגך, מאידך את חוששת מפערים שיש ביניכם.
חשוב לציין שיש דברים שמשתנים בתוך זוגיות ואנשים משפיעים אחד על השני (לא ממקום של לשנות אחד את השני אלא משהו שקורה בדינמיקה הזוגית).

גם דברים כמו להשקיע בעצמך, משקל, לימודים ועוד.. ניתנים לשינוי, כמובן רק אם האדם מעוניין בכך.

לגבי החבר שהתייעצת אתו, אני מסכימה אתו שאין מושלם וכן שחשוב שתהי מספיק שלמה עם החלטה שאת מקבלת, לכאן ולכאן.

אין שלמות באף אדם, אין שלמות בזוגיות, אך חשוב שתרגישי שזה הבחור שאת רוצה לחיות אתו, לקום לצידו בבוקר ולבנות אתו את העתיד.

לפני חתונה עשויים לעלות חששות וזה טבעי. מדובר בשינוי גדול, בהחלטה משמעותית, נכון שאינה בלתי הפיכה, אך כפי שכתבת, אינך רוצה להתחתן בתחושה שאת אולי תתגרשי אח"כ.

ממה שעולה מדברייך יש מספר נקודות לחשיבה בעייני:

1. לנסות להחזיר את הרגשת השליטה לעצמך. האירוסין לא קראו בגללו ולחשוב מה החלק שלך כאן.

2. לתת מקום לכל הרגשות שלך לעלות ולקבל אותם ללא שיפוטיות עצמית. להבין שזה בסדר להרגיש רגשות שונים, אך לנסות להבין האם זה בן הזוג שאת רוצה לחיות אתו.

3. הפרדה נוספת חשובה. את מעלה הרבה את נושא ההשכלה/חכמת חיים. יש זוגות שנישאים גם עם פערים בהשכלה... לשאול את עצמך: האם יש לך על מה לשוחח אתו, האם אתם מצליחים לפתח תחומי והתעניינות משותפים? האם יש ביניכם תקשורת טובה?

4. מה חיבר אותכם בתחילת הקשר אחד לשני? היה משהו כזה. שווה לנסות להיזכר מה זה היה. האם הוא קיים כיום.

מתוך כל אילו לנסות להבין עד כמה פשרה זו היא גדולה עבורך או אפשרית והאם ישנם דברים שהם טובים בקשר ויאפשרו אותו להתקיים ולהתפתח.

במידה ולא, לצמצם למינימום את הפגיעה בך ובבחור...

מאחלת לך הרבה הצלחה בכל החלטה,

הי..
תודה על המענה המהיר,,
אני שואלת את עצמי,, אם הייתי פוגשת אותו היום,, סביר להניח שהוא לא היה מעניין אותי כלל..
מה שחיבר אותנו בתחילת הקשר,,? הוא חיזר אחריי תקופה ארוכה והתרצתי..הייתי עוד ילדה בת 17, צעירה מאד.. עם הזמן הכל השתנה..המודעות עצמית גברה,, החשיפה לאנשים אנטלקטואלים,, הרצון להמשיך ללמוד ולהתפתח, לסיים תואר שני,,בהמשך, דוקטור,, גרמה לי לחשוב שמגיע לי הרבה יותר...
לציין שהוא בו גילי..
ההתרגשות היום,, לא כמו אז, כנ"ל יחסי האישות בנינו
תקשורת טובה? רק בנושאים אקטואלים שוטפים ,, ולא בנושאים אינטלקטואלים..
הוא מושפע עדיין מהוריו,, וכנראה האירוסין שתכנן היו מצד הוריו..לא מספיק בוגר...
אני ניראת מצויין ומחוזרת מאד...
הוא משתדל ועושה הרבה למעני ,,, אני בטוחה שהוא יהיה בעל טוב,, אבא טוב,,
מאידך,, לא רוצה להתחתן מתוך פשרה, , קשה לי מאד להתפשר על בנוניות..
אני שואלת את עצמי? האם לפרק את הכל ולהתחיל מחדש? או להמשיך יחד איתו בתקווה שהזוגיות תשפיע על הקשר לחיוב והכל יסתדר..

מה עושים,, ההחלטה קשה.? תעזרו לי להחליט

האם יעוץ של מטפל זוגיות מקצועי יכול לסייע ולתת לי כיוון
תודה

קארין שלום,

יתכן מאד, כפי שאת מציינת שצרכים שהיו לך בגיל 17, הם שונים מהצרכים שיש לך היום, 8 שנים אחרי.

השאלה שאת מעלה כאן, באמת שלא ניתן לחרוץ לכאן ולכאן באופן חד משמעי.

חשוב מאד לעשות הפרדה האם זה חשש טבעי שעולה לפני נישואין ולבין חשש שאת לא תקבלי מענה לצרכים שהם חשובים לך אישית.

יש כאן שאלה האם היה תהליך של התלבטות לפני קביעת מועד החתונה? כי ברגע שנקבע המועד אני מניחה שמתחילות ההכנות אליהן.

לשאלתך, שיחות עם איש מקצוע עשויות בהחלט לעזור במקרה הזה במספר היבטים:

לעזור לך להבין מה הצרכים שלך היום

להבין מה קורה בזוגיות שלכם היום

לנסות לזהות דפוסים שונים שקורים לך בקשר (האם ההישארות היא מנוחות, מחשש לא למצוא מישהו אחר (=לא נראה לי שזה המצב), לדעתי זה יותר בכיוון של קיום של תכונות טובות מאד לצד מה שציינת אצל בן זוגך.

לנסות לבחון ולעשות הפרדה בין חששות לפני נישואין לבין החזרת השליטה לידייך למה את באמת רוצה.

אין כאן ספק שבמקרה של התלבטות כזאת כדאי שאדם מקצועי ייפגש אתך, זה יהיה יותר מקצועי ועמוק מעצה שניתן לתת בפורום. חשוב לציין שאיש מקצוע לא מקבל את ההחלטה במקומך, הוא יכול לשקף, לעזור לך להבין וזה מאד יקל עליך בהבנת המצב.


אני מאחלת לך הרבה הצלחה,