למה אני עושה את זה לעצמי?

היה לי חבר 11 חודש, אני נפרדתי ממנו מלא פעמים כי הוא היה קנאי מאוד לא רצה שאני אצא בלעדיו ומצד שני לא אהב לצאת עם החברים שלי, אני לעומת זאת רוב תחילת הקשר הצטרפתי אליו כמעט תמיד ביציאות עם חברים שלו ואף פעם לא שפטתי אותם או אותו. עכשיו כמו מטומטמת ניסיתי לחזור אליו. והוא לא רוצה. למה אני עושה את זה לעצמי???? עד שהתחלתי להתגבר עליו פתאום צצו מחשבות והכל קרה כל כך מהר עד שמצאתי את עצמי אצלו בבית מנסה לשכנע אותו לחזור אליי והוא רק אומר לי כמה שזה לא יעבוד והוא בטוח בעצמו במאה אחוז. זה לא איזה סוג של פסיכולוגיה הפוכה בשקל או נקמה, הוא באמת התגבר עליי!!!! בקיצור... זה מתסכל, ואני באמת לא יודעת למה אני ממשיכה לעשות את זה אם אני זאת שבעצמי נפרדתי ממנו ולא פעם אחת! אז למה אני עושה את זה לעצמי? אולי זה כי בדיעבד הבנתי שזה כיף ונעים שיש מישהו שככה קנאי ואכפת לו ממני עד ששכחתי כמה כאב לי כשהייתי איתו? אולי אני בכוח רוצה להאמין שניתן לשנות אותו למרות שהוא לא רוצה?? כשבאתי אליו לדבר איתו הוא אמר שהוא איבד את עמוד השידרה כשהוא היה איתי והוא בחיים יותר לא יתן לבחורה לגמש אותו ככה והייתי בהלם כי אני באמת לא חושבת שהוא התגמש כמעט בשבילי, עובדה שעד סוף הקשר הוא עדיין לא קיבל את החברים שלי ועדיין לא נתן לי לצאת בלעדיו מבלי לגרום לי להרגיש חרא עם עצמי. מה עשיתי לא בסדר? אני מפחדת לחשוב שיום אחד תבוא בחורה שתצליח לשנות אותו למה שאני רציתי או לחלופין מישהי תקבל אותו כמו שהוא עם הקיצוניות הזאת שלו. כל כך קשה לי להמשיך הלאה ואני לא יודעת למה... בבקשה עזרה