מיוסרת

שלי שלום,

אני קוראת מדברייך מספר התמודדויות לא פשוטות.

ראשית, התמודדות עם דיכאון קליני של בעלך (מה שאת מתארת שאובחן).

עולה שאלה אילו השלכות היו שם על תעסוקה, הקשר אתך (הזוגיות), איך את הגבת לאירועים, האם כיום הוא יצא מהמצב הדיכאוני.

לכל אילו, אף שאיש לא אשם במצב של דיכאון קליני, יש השלכות על כל מיני דברים, בוודאי על משפחה וזוגיות. אין זה אומר כמובן שאי אפשר לעבור תקופה כזו ולטפל בה.

האם בעלך עבור פסיכותרפיה בנוסף לטיפול אצל הפסיכיאטר?

סיפור הבגידה והרגשות שאת "סוחבת" אתך, האם זו הפעם היחידה? האם יש שם עוד משהו? יתכן וזו הפעם היחידה שגם היא פוגעת וזה מובן, יתכן והיה משהו מעבר.

בעלך מציין שאת יודעת הכל וצריך להתקדם הלאה. העניין הוא שאת נשארת עם הרגשות הלא פשוטים ויש להן השפעה על הזוגיות והמערכת המשפחתית ויש חשיבות לטפל בדברים האילו.

המקום של "להשטיח" את מה שאת מרגישה לא יביא אותך לרגיעה, אלא לרצות לסגור את הנושא ע"י פתיחתו באופן בונה ובעזרת תקשורת טובה.

המלצתי אליכם היא לפנות לטיפול זוגי. לעתים מומלץ להיעזר באיש מקצוע אשר יוכל לטווח ביניכם ולעזור לכם לעבור את המשבר הזה.

זוגות רבים עוברים משברים לאורך מעגל החיים וזה טבעי מאד לקבל את העזרה למענכם ולמען המשפחה שלכם.

פעמים רבות ניתן לצמוח ממקומות של משבר.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,