אשמח לעצה

היי, בגיל 24 נכנסתי לזוגיות רצינית ראשונה שלי. בתקופת ההתאהבות כל אחד נתן מעצמו, נפגשנו הרבה וראינו את הצדדים היפים למרות שהיו פערים והוא מנוסה ממני.. עבדתי על דברים והשתדלתי להיות יותר פתוחה ומחבקת, הוא גם הבין שייקח לי זמן להפתח מינית. במשך הזמן, התעוררו בעיות כמו זה שהוא חשב שאני לא מספיק יוזמת ואני התחלתי להרגיש שהוא פחות משקיע בי ויותר בלימודים.. דיברנו על הכל, לא הכל השתפר אך אהבנו והייתה בינינו כימיה ומשיכה. לאחר כ10 חודשים עברתי תאונה, הוא לא הגיע לתמוך בי כי לא הרגיש טוב.. הרגשתי שהחששות שאני לא בראש העדיפויות מוצדקים וביקשתי הפסקה. הוא הגיע למחרת וביקש שנעבוד על הדברים ואני חשובה לו.. הסכמתי. אז ראיתי התכתבות שלו לאורך מספר חודשים שאנחנו יחד עם ידידה שלו מחדר הכושר. אני מודה שלקחתי בצורה קשה אולי ממה שזה, אך היה לי קשה לראות התכתבות שיש בה רמיזות מיניות בשעות לילה והוא ביקש את מספר הטלפון שלה.. הוא הכחיש כל קשר ביניהם כששאלתי והיה לי קשה לשמוע שמשקר לי שאין כלום. במשך כחודשיים התלבטתי מאוד אם להמשיך בקשר, עם לא מעט בכי וריבים.. לאחר שנה יחד התגלתה אצלי מחלה כרונית, שהוחמרה בגלל המצב הרגשי וגרמה לי לרדת במשקל. לפני שידעתי על המחלה העיר לי שעליי להפסיק לרדת במשקל.. עברתי ביקורים במיון ותרופות, הרגשתי שהוא שם כשמסתדר לו ולא כמו שבן זוג אמור להיות. הוא עזב אותי עם חום בלילה כדי להחזיר את הרכב והיו ימים שלמים שלא הגיע כשאני חולה בבית. התקשורת בינינו הייתה נוראית והתבססה על הודעות. לאחר שיצאתי מאשפוז נפרדתי ממנו. היה לי קשה במשך חצי שנה בלי מגע ותמיכה כשאני עוברת מצב רפואי עם אופציה לניתוח.. הוא הגיע מידי פעם מתחת לביתי כדי לשמוע מה איתי וראיתי שלא המשיך הלאה. הוא רצה להגיע אליי הביתה אך הרגשתי שזה מאוחר מידי ושאני לא יכולה נפשית להתקרב.. לאחר כחצי שנה נפגשנו ביום הולדת של ידיד משותף. הצעתי שנשאר קצת ונדבר. געגוע וזכרונות הובילו אותי לחזור למערכת יחסים איתו, למרות שלא ידעתי בוודאות אם סלחתי ואם אוכל להיות שוב מעניקה ואוהבת. ידעתי שהוא עדיין אוהב ולא רציתי שנמשיך הלאה לבני זוג אחרים. התחלנו להפגש בחוץ, בלי להכנס לבתים.. היו חיבוקים וקרבה לצד רגעים של בכי על מה שהיה.... העלתי את הרעיון של יעוץ, למרות שלשנינו היה נשמע שאולי זה לא השלב. הלכנו ליועצת שקצת עזרה, אך הרגשנו שזה לא מתקדם.. הצעתי שננסה מישהי אחרת והפעם הוא בחר. היועצת השניה קיימה פגישות משותפות ופגישות אישיות איתי.. היא אמרה לי לחוד שאולי כדאי לי לשחרר כי אין ניצוץ והתמסרות אך באמת רציתי לקבל כלים. יומיים לאחר פגישה שלו ושלה בלעדיי הוא נפרד ממני בטענה שגילה מי אני באמת והענשתי אותו והוא לא מעוניין יותר. אני מרגישה שהיא רחיקה במקום לקרב ועכשיו הוא לא רוצה לשמוע ממני. אני יודעת שהייתי קשה וקצת תלותית אך באמת קיוויתי שזה יצליח, עכשיו אני נשארתי דחויה וקשה לי להשתחרר מזה.. אשמח לכל עצה ודיעה.