משפחה של בעלי מציקה

סאלי שלום,

את מתארת מצב של ערבוב גבולות בין הורי בעלך לביניכם, ולבין התא שאתם מקימים, הרי עומד להיוולד לכם תינוק/ת.

וכן את אמך, שחיה לבד.

כל מה שקשור להתמודדות עם הוריו צריך להיות בין בעלך לבינם.

אני מציעה לך לשוחח עם בעלך, כאשר שניכם פנויים לכך רגשית, בוודאי לא ממקום של עצבים או ממקום של האשמה או שיפוטיות. ולא לריב "דרך ההורים".

תנסו לשבת כאשר שניכם רגועים ולדבר את שעל לבכם. תקשורת טובה ופתוחה תמיד תעזור לכם כזוג.

תאמרי לו שהחלטות כגון: מה אתם קונים, איפה את קונים וכו.. הן החלטות שלכם בלבד ואינם מעניינו של משפחתו.

את רוצה שיהיה לכם קשר טוב אתם, אך התערבבות כזו משבשת יכולת להיות בקשר טוב אתם ואת לא רוצה להגיע למצב שזה מתחיל לחלחל אל הזוגיות שלכם (ממה שאת מתארת) ועליכם לשמור על כך.

תציגי את זה כמשהו משותף, שלכם, הדדי.

כן תקבעו מתי אתם רואים את אמך, מתי את הוריו ואלו גבולות בדיוק שהוא שם ואומר שעד כאן היכן לדבר על נושא זה ודברים אילו שייכים לשיקול דעתכם בצורה אסרטיבית.

לא הייתי משתפת פעולה גם אם "בורח" להם משהו בסגנון הערה.

זה שלהם, הצורך בהתערבות, לא שלכם ואתם בוחרים לא להיות בדרמה הזאת.

ואת תבחרי לא להתעצבן ושזה ישפיע עליך כ"כ.

השיחה מטרתה גם למנוע את העימותים עם בעלך כמובן.

באשר לחגים, הייתי מקבלת החלטה עם בעלך ואח"כ מודיעה למשפחתו ולאמך.

בעיני המוקד כאן הוא להחזיר את הכוח הזוגי אליכם.

בהצלחה רבה,

טלי תודה רבה על התשובה
כן ניסיתי לדבר עם בעלי ואיך שהדיבור מגיע במשהו שקשור למשפחה שלו הוא מתקומם הא לא מוכן לשמוע.
איך פונים אליו בכל זאת שיקשיב?

הי סאלי,

בתשובתי ציינתי איך כדאי לגשת לנושא זה, בסבלנות, לא ממקום כועס שלך או שלו, אלא ממקום של הדדיות, תוך מחשבה על הזוגיות שלכם ואכפתיות מכך שאתם עומדים להפוך לתא משפחתי עם תינוק/ת, ללא שיפוטיות, אלא לנסות לראות איפה הקשיים ולבחון ביחד איך אתם יכולים לשמור על עצמכם על מנת שלא תתנו לדברים לחלחל את המערכת שלכם ותמעיטו לריב בגלל דברים כאילו. יותר לדבר שפה של "מה אני מרגישה" מאשר "אתה גורם לי" שהשפה הראשונה מזמינה יותר יותר הקשבה....

מאמינה ששיחה כזאת שהיא הדדית ומאפשרת לשניכם לדבר, בשקט, ביחד, תוכל להשיג יותר תוצאות.

היי טלי,
תודה רבה על התשובה והתייחסותך, אני אקח לתשומת ליבי.