עזרה לחברה

שלו ם לאה,

קודם כל כל הכבוד על הרגישות והאכפתיות.

נראה לי שאת דווקא כן אדם של מילים, אחרת לא היית כותבת כאן.. והכל זאת לשאלתך-
חשוב לחדד עבורה את הדברים הבאים:

1. בזוגיות יש שניים ויש צרכים ומשאלות לכל אחד מהצדדים. לפעמים הם פוגעים בנו, וזה נכון. אך חשוב לדעת שהוא כן דיבר גלויות איתה. זה פגע בה כי זה אכן נושא רגיש גם עבורה. במקום להיכנס למקום ה"קורבני", מה היא יכולה לעשות כדי לחוש טוב יותר עם עצמה? איפה היא יכולה לקחת אחריות על המקום הזה..? הרבה פעמים בן הזוג מנסה "להטיל פצצה" שתזעזע כדי לעורר פעולה אקטיבית לשינוי מהצד השני. יתכן וזה מה שהוא ניסה לעשות בלי לחשוב טאקטית עד כמה זה יפגע בה.

2. לעודד בהקשבה, לשאול שאלות פתוחות כמו "מה את מרגישה", "איך את יכולה לראות אתכם מתגברים על זה".. לעודד את החוויה הזוגית המשותפת- לעודד קירבה בינה לבין בעלה לשלום בית. זה מאוד חשוב שהיא לא תקבל ממך מסר שאת "מפצלת" אותה ממנו, אלא מנסה גם לקרב ולהדגיש את המעלות הטובות שיש בזוגיות שלהם.

3. אולי לתת לה דוגמאות מעולמך שלך על פגיעות אחרות מבני זוג או בעלך אם את נשואה ולנסות לתת לה טיפים איך כן לחזור לתקשורת עימו. הפיתרון של התנתקות ממנו הוא לא פיתרון טוב. ממש לא. הוא פיתרון של בריחה או נקמה על מה שאמר לה. זה מובן- אך זה לא מהלך שיביא לתקשורת. מה שחשוב שבזמן שהיא איתך, שתעשה חושבים איך משפרים ולא איך מנתקים ובורחים, על אף מה שאמר. אומרים דברים- מתנצלים, ממשיכים הלאה. זה חלק מחיי הזוגיות... היא נפגעה מאוד בגלל שזה נושא שעבורה הוא רגיש ועדין והיא גם חשה שזקוקה לשינוי- הוא פשוט "הטיח" את זה בצורה מאוד לא טאקטית והיא חשה כעת לבד.

אם יורשה לי להוסיף על דעתה המקצועית והמפורטת של עדי. את טיפ מס' 4.
> תזמיני גם אותו. ותבקשי ממנו אישית להגיע אליכם לשבת.

שבת שלום.

עדי תודה רבה על הטיפים. הם יהיו לי מאוד שימושיים, בייחוד התחברתי לסעיף מספר 2.
לגבי סעיף מספר 1, התחושה שלי היא לאו דווקא שהיא נכנסה לעמדת הקורבן הפסיבי.
לפי מה שאני מכירה אותה, ולפי מה שהיא מספרת, בעיית עודף המשקל היא משהו שמלווה אותה מילדות, ואף פעם היא לא הייתה בחורה רזה.
למרות הכל, אני תמיד רואה אותה מקפידה מאוד על הטיפוח והנשיות שלה.
גם על המשקל , היא מנסה כל הזמן לעשות כל מיני שינויים בתזונה שלה, אולי לא החלטות מועילות, אבל כן פועלת כל הזמן כדי לאכול בריא יותר, וכשהיא יכולה אז היא הולכת גם לחוג זומבה. אז היא כן לוקחת אחריות על הגוף שלה ומנסה לשפר את המצב, רק שכנראה לא בוחרת את המאכלים הנכונים.. אני לא יכולה להיכנס לגמרי לתפריט שלה...
אולי , אם כבר אני חושבת על זה, אז בעלה הוא בעצם גורם לה קצת מכשול בקטע הזה, כי הוא רזה מאוד ואוהב לאפות, ולהתמודד עם ניחוח מאפים טריים בבית זאת בעיה לכל אחד. אבל מה היא תגיד לו - אל תאפה?? או תאפה רק כשאני לא בבית???

בני - תודה על הטיפ, אבל אני לא חושבת שאוכל לעשות את זה... הוא מצידו רוצה להתפייס איתה, אבל כרגע היא מאוד עצבנית ולא רוצה בחברתו, ולא אוכל להכריח שפתאום הוא ייכנס איתה לרכב וייסע איתה.

הי לאה,

בשמחה. לצערי רק עכשיו ראיתי את תגובתך. אני אתייחס לדברים שהעלית-
בהחלט אפשר לרתום את בעלה (שהיא תרתום אותו) ע"י בקשה מפורשת לא לפתות אותה בכל מיני מאפים. נסי לחשוב על אשה שלטובת בעלה, כדי שירזה/שיאכל בריא היא לא מטכנת או מבשלת מאכלים עתירי קלוריות. או למשל אדם שחולה בסכרת- כמובן שאשתו תעשה הרבה כדי לא לגרום לו לאכול מאכלים שירעו את מצבו. מעבר להתחשבות מדובר בדאגה הדדית. אני חושבת שבן הזוג "ישמח" לוותר לתקופה על תחביבים מסוימים ולו רק כדי שאשתו תוכל לקיים דיאטה.

לגבי דיאטות שהיא עושה- אני לא יודעת מה היא בדיוק עושה, ואני גם לא מומחית בתחום, אך אני יודעת שמסגרת מאוד עוזרת לאנשים שלא מסתדרים לבד. יש חוגים, סדנאות, קבוצות או אפילו קואוצ'רים שיכולים ללוות אותה, כפי שציינתי. הליווי האישי הוא משמעותי. לחילופין היא יכולה ללכת לקבוצה ובמקביל לטיפול תמיכתי (בקופ"ח, או פרטי). העינין הוא בעיקר רצון והתמדה. כמובן פירגון של בן זוגה הוא משמעותי וחיוני להצלחה.

שוב בהצלחה,