קצת אבוד

שלום לך אבא,

התחושות שאתה מתאר טבעיות לגמרי.

ראשית, לחוות תהליך של גירושין הוא דבר קשה,

דבר שני שאתה מציין הוא קשר שחווית בו חוויות מאד קשות (ציינת אלימות כלפיך) אני יכולה לשער מדברייך שהיית בקשר לא מעט זמן וכנראה שספגת שם דברים ועד ההחלטה להיפרד ולהתגרש, נראה שעברת כברת דרך עם עצמך מבחינה המחשבות והרגשות.

אנחנו כבני אדם, לא יצורים אוטומטיים או רובוטיים, יש בנו חלקים רגשיים, חוששים, מפחדים מלאי רגש ומחשבה וזה אוניברסלי. ואין זה מעיד כלל על חולשה.

אני מאמינה שמשם אתה מרגיש ורגיש יותר לביקורת חיצונית שבאה אליך כאשר אתה מנסה להיות בקשר עם נשים אחרות.

אותה ביקורת או שיפוטיות למעשה "דורכת" על אותו פצע, על אותה "יבלת רגשית" של הלבטים, של הקושי, של השאלות שאתה מתמודד אתם היום מדוע היית בקשר, מה השאיר אותך בנישואין ואף עיבוד של הפרידה ותהליך הגירושין שגם כאן אני רואה מספר מהלכים, הגירושין עצמן וכן כיצד ליצור קשר טוב ובונה עם ילדיך ולהמשיך לעתיד טוב למען עצמך בתחומי חיים שונים.

ציינת שאתה גר במדינה זרה, לא ברור האם אשתך תגור לידך, מה יהיו הסדרי המשמורת..

אני יכולה להבין שאחרי קשר כזה יש אבדן של אמון (ויתכן וזה יושב על קשרים נוספים, אינני יודעת) רק מה, ניתן להשיב את האמון הזה בבני אדם ובזוגיות.

המלצתי אליך תהיה לגשת לטיפול ולעבור שם תהליך של עיבוד של מה שהיה, זיהוי דפוסים, עבודה על נושא האמון ועוד..

תנסה לבדוק מה הזכויות שלך במדינה בה אתה מתגורר (אם יש זכויות מבחינת ביטוח כלשהו לפסיכותרפיה (אצל פסיכולוג, פסיכותרפיסט) או פרטי.

אני מאחלת לך הרבה הצלחה ומאמינה בהחלט שניתן להשיב דברים, במיוחד כאשר אתה מודע אליהם....