המשפחה של בעלי חיה את החיים שלי

שירן שלום,

את מתארת מצב של התערבבות בגבולות בבית, ביניכם ובין הוריו של בעלך מולכם.

מה שמחלחל אל המשפחה הגרעינית שלכם קרי, את, בעלך והילדים, אשר מתחיל אף לפקפק ביכולות ההכלה שלך את כל המצב של מושגים כמו: אמהות שלך, רעיה שלך לבעלך, אחזקת בית ועוד..ומתחיל להפעיל רגשות לא פשוטים עם הילדים שמשתפים פעולה מול הוריו.

צריך לעשות איזשהו ארגון מחדש וסדר בכל הדברים.

הכותרת שנתת למה שכתבת אומרת הרבה, את מרגישה שמישהו חי את החיים שלך.

כשאת חיה את חייך, את מקבלת החלטות, חותכת גבולות ועוד.. כשמישהו אחר חי אותם, את למעשה מרגישה פחות שליטה בחייך וכפי שאת מיטיבה לתאר, זה משפיע על ילדייך, את נותרת ממורמרת, כועסת ואולי חרדה וזה מעגל שחשוב מאד לא להישאר שם.

מה שחשוב עכשיו בעיני הוא שתדברי עם בעלך ללא שיפוטיות ובהדדיות על כל המצב.
בשיחה ששניכם רגועים ופנויים להקשיב בשיחה אחד לשנייה. בשיחה את לא מאשימה, אלא משתמשת בשפה של "אני מרגישה ש..." "זה גורם לי להרגיש ש".... "חשוב לי שנהיה...." "שתהיה בינינו אווירה של...." עד כמה חשובה הזוגיות, ההורות ועוד...
לא "לקטול" בשיחה את הוריו, אלא לתאר מצב ועובדות.

צריך להתחיל לבדוק איך ואם אתם יכולים לשים את הגבולות הנדרשים כדי שלא יהיה מצב שאת מתענה לפני חג ושוקלת אם ללכת לחברה או להישאר בבית על מנת להימנע מלפגוש את משפחתו... וזה כולל את ילדיך...מגיע לך להיות בחגים ואירועים.

חשיבה נוספת זה האם אתם צריכים להמשיך לגור שם ביחידה או שיש חלופה שיהיה לכם כמשפחה יותר טוב בה. האם זה משרת אתכם כלכלית או באופנים נוספים? כדאי לבחון את זה מול בעלך ולהיות כנים אחד כלפי השני.

יתכן וניתן להשכיר את היחידה ולשכור משהו אחר עבורכם, יהיה צריך לגייס את ההורים שלו שאינכם מנתקים קשר, אך מהלך כזה יעשה טוב יותר לקשר שלכם ולקשר שלכם אתם...

נקודה נוספת היא משפחתך, האם אתם מבקרים שם, האם ניתן להיתמך על ידם בכל דרך שיש להם אפשרות: פיננסית, רגשית, כל דבר יכול להיות טוב ולשתף אותם.

התחושה שאת מביאה היא שאת לוקחת על עצמך המון אשמה.. "האישה הדיכאונית" (שאגב עם או ללא קשר לדברים אילו גם לזה יש טיפול).

מאמינה שכשהמתח ירד את תרגישי טוב יותר.


חשבי על הדברים, לדעתי זה צריך להתחיל משיחה עם הבעל וחשיבה הדדית שלכם כתא משפחתי.

בברכה,