דיכאון

הי רינת,

בהחלט העלית מערכת יחסי מורכבת בינך לבין בעלך וההשפעה של המשפחה מסביב.
פערי התרבות משחקים כאן תפקיד משמעותי, החל מהציפיה של בעלך כלפייך וכלה בציפיה של משפחתו- ממך. נראה שאכן השקעת כדי להיכנס לתא המשפחתי והיית די ריאלית וידעת למה את נכנסת. פערי תרבות, לא פעם- קשה מאוד להתגבר עליהם. לפעמים זה לא ממש אפשרי, אלא הויתור וההדדיות הם אלו שבולטים במערכות יחסים כאלו.

אני מניחה שהלידה השניה הביאה איתה, יחד עם כל האושר, גם מתחים כפי שלכל זוג יכולים להיות, ובעיקר בזוג שצריך להתגבר על הרבה פערים.

יהיה כדאי לברר האם יש אפשרות לגייס את בעלך לשיח נפרד, נפרד לחלוטין- בין מה שקורה לכם מול משפחתו לבין מה שקורה לכם בתוך הזוגיות, ללא קשר למשפחתו. כלומר, האם הוא מסוגל לבצע הפרדה בין שני הגרעינים המשפחתיים. אם יש משהו שלא לפי הציפיה שלו, דוגמת הגיור או הבית, האם גם את חושבת כך? אם כן והדברים האלו נראים לך מקדמים את הזוגיות/ החיים ביחד / את הילדים / את הבית- יההי כדאי לנסות להתגייס יחד כדי לקדם את החוויה של ההצלחה. כלומר, לא רק חוויות של תסכול בקשר אלא תחומים שבהם ניתן לגייס אותו ולעשות ביחד. הכוונה שלי היא להסיט את הפוקוס מהקשיים שגם ככה קורים, למקומות של הצלחה ו"ביחד" - האם יש כאלו בעינייך?

הייתי מפרידה למשל בדרך הזאת:
1. האם לבעלך חשוב שיהיה לו אוכל יום יום או רק למשפחתו?
2. האם הגיור חשוב לשניכם או רק למשפחתו?
3. האם קניית בית חשובה לשניכם או רק לסביבתו?

האם ניתן "להפריד" מעט את שני המקומות האלה מבחינתכם?

אני לא הייתי ממליצה לוותר כ"כ מהר על הבית ועל הזוגיות. אני מאמינה שצריך לעשות ממש ממש הכל כדי לוותר ולהרים ידיים, גם כשמאוד קשה. במשפחות כאלה, בהן הלכידות המשפחתית היא גבוהה והזיקה לדת וליהדות היא משמעותית ממש כמו "כרטיס כניסה" למשפחה- צריך לחשוב עוד אחורה- האם ידעת ולקחת זאת בחשבון כאשר נכנסת למשפחה? אני מניחה שכן- את נשמעת לי אשה נבונה ואינטליגנטית שהתחתנת עם בן זוגך מתוך אהבה והכרה בערך הזוגיות שלכם. עכשיו, נכון, יש קשיים רבים- אך אלו בוודאי לא מאוד מפתיעים אותך אפילו שהם בעוצמה גבוהה ממה שחשבת. נסי לזכרו שהולדת ילד נוסף מביאה איתה עוד מתחים כמו בכל זוגיות ללא הפערים שציינת.

אם תראי בהמשך שהדברים לא משתנים, יהיה כדאי לחשוב על יעוץ עבורך (אם לא מסכים ללכת) או יעוץ זוגי (שבהחלט יכול לסייע). הייתי מציעה לחזור לתקופה ההיא בה החלטת שהוא בעלך, לנסות גם להביא אותו לשם- למה בעצם אתם יחד, מה אתם מרוויחים מהזוגיות יחד, מהם הדברים הטובים ולמה כן כדאי לעשות מאמץ.

לגבי דיכאון- הייתי שמחה אם יכולת לפרט למה את מתכוונת כשאת אומרת "דיכאון", האם מדובר בכותרת לפוסט שלך או שאת חשה תסמיני דיכאון ברורים. הדבר חשוב ודורש התייחסות.

בהצלחה רבה,

הי עדי ,
תודה רבה לך על התגובה ,חייבת לציין שפגעת בול בכל מה שרשמת , במיוחד שרשמת שהגיור זה כרטיס כניסה למשפחה .
כמו כן השאלות ששאלת הם הכי רלוונטיות .
האוכל חשוב גם לו כמובן ,אבל פעם הוא לא היה עושה מזה סיפור (חייבת לציין שההורים שלו קיבלו אותי רק בשנה וחצי האחרונות )לפני כן לא ראיתי אותם אפילו ,מאז שנהיינו בקשר הדוק הוא התחיל לייחס לזה חשיבות מאוד גבוהה ,במיוחד שהוא תמיד חוזר על המשפט שהוא רוצה שאני יהיה כמו אמא שלו ,ואני עונה בשום פנים ואופן -אמא שלך אישה טובה ,אבל היא הקדישה את כל חייה לגידול הילדים עכשיו לנכדים ,ולוויתורים ,וסלחה לאבא שלו על כל הבגידות (כמובן שאנחנו מדברים על זה בישביל בעלי אמא שלו אשמה בכל החטאים של אבא שלו )וגם עכשיו אמא שלו רק מוותר ,גם בעניין הדת ,היא מאוד רוצה לראות טלויזיה בשבת ולהיות בכיף שלה אבל בגלל הכבוד לאבא היא לא עושה את זה ,לכן מפחיד אותי שהוא אומר לי שהוא רוצה שאני יהיה כמוה ,היא אישה מאוד אומללה !
לגבי הדת גם לא היה חשוב לו שהכרנו ,ישר אמרתי לו שאני לא יהודיה כי ידעתי כמה הדת חשובה לעדה שלו ,הוא אמר שבכלל לא אכפת לו הוא לא קשור לכל העניין של הדת ,אבל בהמשך זה הפך להיות אולטימטום לכניסה למשפחה -אני מאמינה שעם זה לא היה חשוב להורים שלו אז הוא לא היה מייחס לזה חשיבות ,כי עם כל הכבוד אני מכירה את הדת בהרבה יותר ממנו.
לגביי הבית זה גם הוא וגם ההורים שלו ,שאומרים לו ברמה היום יומית שהוא חייב לקנות ,עוד נושא שגורם לריב שהוא רוצה שנעבור ממרכז לדרום לחיות קומה מתחת להורים שלו ,בטענה ששם נקבל עזרה מההורים והם ישבו עם התינוק עד גיל שנתיים וככה נחסוך .אבל אינני מסכימה כי יודעת שחמתי תבוא לבדוק לי יום יום אבק בבית ,וחמי ימשוך את בעלי לבית כנסת -כי הוא מפעיל המון לחץ .
ומשם בטוח הדרך לרבנות קצרה ,ושאני מסבירה לו את כל זה הוא לא מעוניין להקשיב חשוב לו יותר קורת גג ממערכת יחסים נורמלית ובריאה .
אני בשמחה הייתי הולכת לייעוץ איתו ,אבל הפרמיטיביות שלו לא נותנת לו לפנות לגורם מקצועי ,:((לגביי דיכאון אל דאגה ,זה לא דיכאון אחרי הלידה ,אני נורא נהנת מהתינוק ומסתדרת איתו מצויין.פשוט יחד עם הלידה וההרומונים קשה לי להגיע להחלטה נכונה ,למרות שבתוך תוכי כנראה אני יודעת אותה .אבל השאלה פה הילדים הקטנטנים ,שהפעוט נורא קשור עליו .וכמה שאני מכירה את בעלי עם זה יגיע לגירושים הוא לא יטרח לראות אותו אפילו פעם בחודש ,כזה אופי יש לו .אני מבחינתי הייתי מנסה עם הייתי יכולה מעט לשנות את החשיבה של בעלי ,ומעט לקדם אותם לשנות ה 120 אבל לצערי אני לא רואה את עצמי עושה את זה .


המון תודה :)

שלום שוב רינת,

תודה לך על הפירוט.

נשמע שאכן הפערים הם לא פשוטים ביניכם, יתכן ובהתחלה נראה היה לו שזה יהיה בסדר והדברים יסתדרו לאחר החתונה, אך בפועל הפערים היו גדולים משחשב. יתכן וההשפעה והעובדה שהוריו מאוד קרובים גאוגרפית מאוד משמעותית ומהווה חלק חשוב בהחלטותיו, לפחות לי מה שאת מתארת.

בשלב כזה הייתי מציעה שאת תלכי באופן עצמאי ליעוץ אצל מטפל פרטני שבהכשרתו גם יכול לתת יעוץ זוגי, כדי לקבל זווית מקצועית איך להמשיך מכאן. מאוד חשוב לציין בפניו ואם צריך גם כמה פעמים, שאת בפני שאלות רבות לגבי הזוגיות ולגבי המשך הקשר ביניכם- יש דברים שאת עוברת שהוא צריך לדעת עליהם. יש מציאות ברורה לפיה על פי דיווחייך הוא מופעל על ידי סביבה חיצונית ופחות לפי ההתנהלות שהיתה לכם לפני החתונה. הציפיה שלו שתהיי כמו אמא שלו (ואני עדיין תקוה שהוא דווקא מכוון לתכונות האופי הטובות שלה) מלמדת כי הוא לא ממש מפריד ומנסה לעצב את הבית לפי מה שהוא גדל עליו (שזה בהחלט טבעי) וחונך עליו. העובדה שאתם ממש קרובים וגרים שם, רק מקשה יותר על ההפרדה, באופן טבעי.

לסיכום יהיה כדאי להתייעץ יותר לעומק ולא רק בפורום כדי לקבל תמונה מלאה יותר. אני מאמינה שזוגות כן יכולים לגשר על פערים, את צודקת שצריך רצון ומוטיבציה מצידו לשינוי. אך מכאן יהיה קשה לאמוד את הצרכים שלכם ואת האפשרויות להקל עלייך. כדאי שיהיה איתך איש מקצוע שיוכל ללוות אותך הלאה עם זה. טלי שותפתי לפורום היא אפשרות מצוינת לכך, שכן יש לה גם הכשרה בטיפול זוגי. מעבר לכך תוכלי לפנות לקופת החולים שמסבסדת יעוצים כאלה או ללשכה לשירותים חברתיים באיזור מגורייך, וכמובן יש אפשרות גם באופן פרטי.

בהצלחה רבה,