מה עושים עם אחות כזאת

דנה שלום,

אני יכולה להניח שהאשפוז שלך ושאחותך לא ביקרה אותך בזמן זה, היה זרז, טרייגר, לסוגיות שונות שקשורות בכלל לקשר עם אחותך. ציינת "מהות הקשר" שזו אמירה שעשויה להצביע על משהו יותר רחב מאשר האשפוז. על הקשר שלכם בכלל.. ועל חשיבה מה קורה בניכן.

אשאל מספר שאלות ואם תוכלי לחזור אלי עם תשובה אוכל לתת מענה מקיף יותר.

איך היה הקשר עם אחותך לפני כן? לפני האשפוז? בעבר? במעגלי חיים שעברתם?

הפרש גילאים? (בנות כמה אתן?)

אופי ואינטנסיביות היחסים? חלו שינויים במהלך החיים?

מה את מרגישה בכלל כלפי אחותך? איזה קשר היית מעוניינת שיהיה ביניכן?

יש עוד אחים? אם כן איך הקשר אתם?

אנא חזרי אלי ואוכל לתת לך כיוון יותר טוב מה מומלץ לעשות.

מאחלת לך הרבה בריאות

בברכה,

תודה על התשובה
האמת שהקשר אתה התהדק יותר כאשר בעלה נפטר. אבל עדיין אני מרגישה שאולי הוא לא ממש אמיתי אולי מצד שנינו. אחותי לא תמיד אומרת מה היא מרגישה. לפעמים היא לא עומדת על דעתה בנושאים חשובים. חוסר שיתוף פעולה בטיפול באמא של. יש עוד ששה אחים. שגם הקשר איתם לא הכי טוב. בעקר מפני שגם הם פחות משקיעים בכל הדברים הכרוכים בטיפול באמא שלי ואת רוב הטיפול אני עושה. יש אחות אחת שגם עוזרת בטיפול באמא, אבל תמיד היא רומזת שהיא צריכה תמורה עבור מה שהיא עושה . ועל זה היו הרבה ויכוחים.יש הרבה מתח סביב הנושא הזה. יש לציין שלפני שאמא הייתה חולה ניסיתי להתרחק מהם כי היה לי קשה אתם והיה לי יותר טוב עם זה. אני בת ששים ואחת אחותי השניה בת ששים ושבע. יש לציין שרוב הטיפול באמא נופל עלי ועל בעלי, פשוט אין לי חשק להתעסק איתם . ונראה לי שזה גם לא יעזור. ולא רוצה לבקש מהם כלום. תודה לך.

דנה שלום,

נראה לי שהאשפוז שאת עברת הציף שוב רגשות שאת מתמודדת אתם מול אחותך ובמערכת המשפחתית.

יכול להיות שמה שהיה מאד רגיש, הוא שאת דואגת ומטפלת באמך, שזה באמת לא פשוט פיזית ורגשית לעשות לבד וכאשר את היית בבית חולים, כנראה הרגשת רצון גם להיות מוכלת, מוקפת, לקבל חום גם מאחותך ויתכן וזה יושב על המקום הזה שאת גם הרגשת שרצית תמיכה.

את מתארת כל מיני תכונות של אחותך, שהיא לא כ"כ משתפת ברגשות, שאין שיתוף פעולה כ"כ, אינה עומדת על דעתה בנושאים חשובים

מאד יתכן שהזרז שהיה עכשיו, האשפוז שלך וכעסך ואכזבתך שלא ביקרה אותך, יכול להביא עכשיו למקום של חשיבה על האם כדאי לך לדבר עם אחותך על הקשר שלכן.

אם רצונך שהקשר יהיה אחר, טוב יותר, אני תומכת בלשוחח על הדברים.

יתכן והיא אינה יודעת מה את מרגישה ואם תוכלו לפתוח איזה ערוץ ביניכן, יהיה לכן קל יותר.

זה כמובן לא צריך להיות קשר מושלם כי אין כזה, אך קשר שהוא יותר טוב.

הייתי בהחלט נפגשת אתה אם מתאים לך בבית קפה, בנינוחות, מדברת אתה על התקופות שהתקרבתן, אני בטוחה שהתאלמנותה מאד לא פשוטה עבורה ונראה שהיית עבורה דמות משמעותית.

הייתי משתפת ברגשות שלך, מאפשרת לה לשתף בשלה ומזמינה לשיחה כנה.

גם תחושות פחות נעימות כמו אכזבה וכעס, אפשר לומר בדרך בונה.

"היה חשוב לי שתהי איתי כשהייתי מאושפזת, אני חושבת שהיה לזה מקום"

וכן לשתף מה את מרגישה בכל ההתמודדות לבד עם אימא ללא האשמות (כי זה מרחיק) המטרה היא לגייס ולדבר.

איך היא מרגישה בלשתף מעצמה.. יתכן והיא שונה. יש אנשים שיותר פתוחים רגשית ויש שפחות. אך ניתן להזמינה למקום הזה.

ממליצה מאד לקיים שיחה כזו ולא שאת תיקחי על עצמך גם את הכעסים והאכזבה מאחותך וכן התמודדות לבד עם אימא.

לגבי אמך, בהחלט ניתן גם להתייעץ בין האחים למה אימא זקוקה היום.

לא ברור לי מה מצבה הרפואי והאם מדובר בהשגחה וכו' אך במידה וכן, ניתן לדבר על זה, במידה וצריך לערב איש מקצוע, שירות מביטוח לאומי ועוד.. חשוב להעלות בין האחים את הדברים האילו על מנת לעזור לאימא ולכם, זה לא מחליף את זה שאת וכל אחד מבקר ושומר על קשר ועוזר לאימא.


בברכה,

טלי תודה על היעוץ. יש הרבה חומר למחשבה והדברים שנמצאים מתחת לפני השטח הרבה יותר מורכבים. נעשה חשיבה מחודשת. תודה