משפחה

אילנה שלום,

ראשית, מאחלת לך הרבה בריאות ומקווה כי עברת את הפרוצדורה הרפואית בטוב.

בהחלט מובן שעברת תקופה לא פשוטה כלל ורצית שיהיו שם למענך ולקבל את העזרה.

שאלות שאני חושבת שכדאי לך לשאול את עצמך - האם את מרגישה שזהו דפוס חוזר - כלומר - את מרגישה שאת משקיעה יותר ואת מרגישה שיש מצבים שהיית רוצה לקבל יותר תמיכה ממשפחת בעלך ואינך מקבלת (כוונתי לא רק לדוגמה ספציפית שנתת).

במידה ויש משפחה תומכת ועבר זמן מאז האירוע, הייתי מניחה לנושא ואם יעלה משהו בעתיד שתזקקי לו, תאמרי שאת מרגישה שאת זקוקה לעזרה כזו או אחרת.

במידה ויש דפוס מסוים שאת מרגישה שאת נותנת ונותנת ויש מצבים שאת גם מרגישה שאת זקוקה למשהו וזה הרבה יותר רחב, אפשר בהחלט להעלות את זה מול בעלך, לחשוב מול מי במשפחתו אפשר לדבר על הדברים.

לא הייתי עושה זאת ממקום של התחשבנות, אלא הופכת את זה למקום של הדדיות.


בברכה ושנה טובה,

הי טלי אני חושבת שכל עזרה צריכה לבוא מהלב ועזרה כדי לצאת על ידי חובה לא בטוחה שמישהו היה רוצה לקבל. לא חושבת שצריך לעלות נושאים כאלה - הרי זה מובן מעיליו שאדם אחרי ניתוח לא מתפקד באופן מלא.

אילנה,

אני מסכימה שיש מצבים שהם ברורים.

לעתים כן חשוב להזכיר לסביבה מה הצרכים ולדבר עליהם כי לעתים מה שמאד ברור לך יכול להיות שפחות ברור לצד השני.

יתכן שחשבו שביקורים בבי"ח הם חשובים ואח"כ חשבו שאת מסתדרת בבית.

לעתים חשוב לדבר גם על דברים שנראים לנו מאד מובנים ולא להישאר עם התסכול.

ולעתים זה נועד לחזק את מה שמובן.

חשובה היכולת לתקשר עם המשפחה ולדבר על מה שחשוב לך.

עצם זה שמדברים על צרכים ועל הדברים אינה גורעת מכך שהעזרה לא תגיע מכל הלב...

הי טלי ועוד שאלה ואיך נוהגים כשמצפים ליחס, לדאגה, למילה טובה? גם זה צריך להגדיר ולבקש?תודה

בהחלט יש מקום להביע את הרגשות והצרכים שלך. גם אם נראה שזה מובן מאליו....