הריון, עצבים וכעסים

שלום,
אשמח לעזרתכן

אני ובעלי נשואים קרוב לשנה, אני בהריון לקראת חודש שביעי (חייבת לציין לפני הכל שבעלי אדם מקסים, נאמן, מפרגן ותומך)
יש לבעלי בעיה שהוא מסתכל ובוהה כל הזמן באנשים ועצמים אחרים, גברים, נשים, בעלי חיים וכו'.
כשזה מגיע לנשים/בחורות זה הכי מפריע לי והערתי לו על הנושא מספר פעמים, כמובן שזה התמתן אך עדיין קיים.
אני בחורה מאוד רגישה מטבעי שנפגעת בקלות ולוקחת דברים קשה, ההריון מעצים את התחושות האלה ומוביל אותי לאחרונה לריבים קולניים, דרמות, היסטריה והתקפי זעם וחרדה שפוגעים לנו מאוד בזוגיות.
לדוגמא: לפני מספר ימים חזרנו מארוחת החג כאשר נעצרנו ברמזור ועצרה בצד שלי בחורה ברכב שעישנה סיגריה. בעלי בהה בה במשך דקה, בנוכחותי (שוב אני מציינת - היא הייתה בצד שלי).
אני מאוד כעסתי וכשהגענו הביתה גרמתי לריב גדול, כמעט התעלפתי מרוב עצבים, וכשהטחתי את זה בפניו וביקשתי לדעת למה הוא עושה את זה הוא אמר לי שהוא מסתכל על כולם, הוא הסתכל איך היא מעשנת, גם אם היה שם גבר הוא היה מסתכל ושהוא לא צריך לתת לי דין וחשבון לאן העיניים שלו הולכות.
בתוך תוכי אני יודעת שזה לא מדוייק, לא בטוח שאם היה שם גבר הוא היה מסתכל, ויש המון פעמים שיושבת בחורה באוטו והוא מסתכל (גם אם זה עוצרת עם הרכב בצד שלי וגם אם בצד שלו) כי זה פשוט מעניין אותו להסתכל על אנשים.

אני מודה שעשיתי מהומה מאוד גדולה. הריב בינינו גרם לכך שכמעט עזבתי את הבית, הוא התעצבן עלי מאוד, לא ישן כל הלילה וממש לא רצינו לראות אחד את השני.
(הוא גם פלט הרבה דברים לא יפים במהלך הריב מתוך כעס)
הוא לא היה מוכן להקשיב למה שמפריע לי כיוון שמבחינתו אלה שטויות, אין לי פרופורציות ואני עושה דרמה מכל דבר שאין לו משמעות.

למחרת השלמנו והכל חזר לקדמותו אך אני מרגישה שלא סגרנו את הפינה הזו
אני יודעת שיש סיכוי מאוד גדול שתגידו לי לשוחח איתו עכשיו, ברוגע, אבל זה לא יעזור
ניהלתי איתו שיחות רבות על הנושא, לטענתו זכותו ומותר לו להתסכל על מי שירצה, הוא סקרן ודברים מושכים לו את העין (בזה אני מסכימה ויודעת שזה נכון).
אני מודה שכשזה מגיע לבחורות/נשים חוסר הביטחון שלי תופס מקום, למרות שהמבטים הם תמימים לחלוטין.

במהלך הריב הוא גם אמר לי שכל תקופת ההריון הזו הייתה סיוט עבורו (רבתי איתו הרבה) ושאם לא אשנה את ההתנהגות שלי הוא לא יודע אם ירצה להיכנס לזה שוב (מה שפגע בי עוד יותר)

האם יכול להיות שזה ישתנה ברגע שיהיה לנו ילד?
האם ההפיכה לאבא, המחוייבות והאחריות משנות את האדם?
האם אני צריכה לעזוב את זה ולא להתעמת איתו?
מה אני עושה במקרה שאני לא יכולה לשוחח איתו כי לטענתו אלה שטויות?