משבר

לא רוצה. אני יודעת שברגע שזה יקרה אדע שזה הכל בראש ושטעיתי, ואז יהיה מאוחר מדי. סיפרתי לו הכל, על אף שזה נורא. ביקשתי את עזרתו כי הייתי בהיסטריה. הוא שאל אם אני אוהבת אותו ועניתי לא יודעת. כי אני לא יודעת. לא יודעת כלום. לא מצליחה להרגיש דבר, לא מצליחה להעלות זיכרון נעים. רק פאניקה. אז הוא אמר שאני צריכה להחליט אם אני נשארת או הולכת. הוא לא מחזיק אותי.. אבל שאחליט בהקדם כי מבחינתו זה עינוי. והוא בעצמו כבר מבולבל. אני בהיסטריה. לא יודעת מה לעשות. לא רוצה לאבד אדם מדהים, את החבר הכי טוב שלי, בן זוג אוהב ותומך וסבלני שהקריב המון בשבילי.
מה קורה לי? האם זה שיגעון חולף? האם עליי להתגעגע אליו מעט? או האם זה הדבר ממנו אני חוששת יותר מכל, שמעולם לא אהבתי אותו כראוי ושזה נגמר. אני לא רוצה. אנא עזרו לי.. אין לי למי לפנות.

שלום ליה,

אני מצטערת לקרוא את מה שאת עוברת. קודם על זה בסדר לחוש מבולבלת גם כשאת נשואה. זה מאותת על משהו. ננסה לבדוק מה הכיון.

בהחלט לגיל הצעיר שלכם יש משמעות בבחינת "מה יכולתי להשיג", אפשר גם לחשוב אחרת- "מזל שמצאתי אהבה כ"כ מהר. מה היה קורה אילו הייתי נשארת ללא זוגיות כמו הרבה אחרים". כלומר למחשבות האלו יכולים להיות שני צדדים.

מעבר לזה, אני קוראת שורותייך ומבינה שאת בחרדה, בפאניקה, בהיסטריה. האם פעם, כשהיית נתקלת במצבים כאלה שהביאו אותך לחרדה, הלכת לטיפול? ניסית להיעזר בתמיכה חיצונית? מאוד כדאי לשקול מכמה סיבות:
1. את תחושי מיידית בהקלה. מספיק אחרי שיחה שתיים שמישהו אחר (לא בן זוגך), מקצועי ומיומן, נמצא שם בשבילך, את תחושי בהטבה.
2. בן זוגך יחוש שאת עושה משהו עבורו. ואיך אם את עוברת טיפול למעשה זה עבורו? כשאת תגיעי רגועה יותר, מיושבת יותר, את בוודאי גם תקריני זאת בבית. הוא ירגיש שאת משקיעה בו דרכך.
3. גם מבחינה זוגית את תוכלי לקבל אי אילו תשובות למה שאת חשה כיום. כן אוהבת, לא אוהבת. מטפל יכול לסייע לך להתמקד בתחושות הנכונות ופחות בעמעום הזה שאת חשה כרגע.
אדם שנמצא בחרדה, הרבה פעמים לא פנוי כלל לצד השני. אני לא מופתעת מאוד כשאת אומרת שאין לך פנאי אליו (זמן יש לך, פניות רגשית אין ממש), ולא מופתעת כשהוא כועס שאת לא מראה באופן מעשי ומוכיח שאת באמת אוהבת אותו. כיוון שהמצוקה שלך היא גבוהה. לאנשים שנוטים לחרדה, יש חרדה מהרבה דברים. לא רק מזוגיות. פעם זה זוגיות, פעם זה משהו אחר. פעם זה הכל יחד. זאת סיטואציה מאוד קשה להיות בה.

כרגע את מוצפת גם בחרדה ובבהלה, וגם ברגשות אשם. אני בהחלט ממליצה לגשת לאיש מקצוע. ניתן דרך קופות החולים או פרטי. טלי שותפתי לניהול הפורום מאוד מומלצת בעיניי, תוכלי ליצור איתה קשר לקראת אמצע אוקטובר לאחר שתחזור מחופשה.

נסי לזכור שזה קורה, וזה בסדר ולגיטימי לחוש כך. בעיקר בגיל כה צעיר. נסי לבדוק אם את מתחברת למה שכתבתי.. בהנחה וכן, אפשרי להראות מענה זה לבן זוגך ואולי זה יקל גם עליו. אין לי ספק ששי בך רגשות חיוביים אליו, ובוודאי שביניהם גם אהבה. רק חשוב "לנקות" את מה שמסביב. הוא לא יכול לקחת על עצמו עול כזה של "מטפל" בך. בפירוש מישהו חיצוני. כך שניכם תחושו הקלה.

בהצלחה רבה וחג שמח,