לא אוהבת את מי שאני בזוגיות .

שלום רב!
אני ובעלי ביחד שנים רבות,כולל ריבים קשים והתערבות משפחה מורחבת.לבעלי פתיל קצר, נפגע ומתלקח מכל אמירהשלא נראית לו. אם עצבני בלילה כי חם לו, צועק ומעיר את כולם.. כשיש מתח אני זאת שארד ואשן בסלון, הוא מעולם לא היה ג'נטלמן,גם כשאני חולה ומשתעלת. חגים ,צריך לחגוג עם משפחתו ,אחיו עם כדורי הרגעה למיניהם,הוא מסרב לקחת,סירב לכל יעוץ אישי או זוגי.אני עברתי כמה טיפולים פסיכולוגיים ויעצו לי לא להכנס איתו לריב כשמתפרץ כי זה לא יעזור, אני מתמידה בכך אך חשה שאני הולכת ונעלמת.לא מעיזה לעמוד מולו.יש לציין שהכסף אצלו, משכורתי קטנה ואת רוב משכורתו שניתנת לו על ידי אח שלו שומר אי שם.אף אחד לא יודע כמה ואיפה.כך שיכול לייבש אותי כספית ואף עשה זאת בעבר.רגשית הוא קשור אלי ומעריך אותי אך בשל רגשי נחיתות מקנא בקשרים חברתיים שיש לי ומנסה תמיד להרוס.גם לא מרשה לי להזמין הביתה בנות דודות וחברות, מאיים שיתנהג אליהן לא יפה ואף עשה זאת.הוא אף מתחבר לגברים מסוגו,שמצויים במערכות יחסים קשות עם נשותיהם ואיני רוצה קשר עימם. הילדים אף הם מתקשים בשמירת קשר נורמלי איתו ומשלמים מחיר נפשי. לדוגמה, בני החייל עובר תקופה לא קלה,רציתי לעודד אותו ליום הולדתו והצעתי טיול נחמד משפחתי,ברגע האחרון בעלי אמר:אין לי חשק,חם לי, את רוצה שניסע ואני אתרגז ואתחיל לצעוק? וכך הרס הכל. אני מרגישה שהכל תלוי בו, במצבי רוחו, שחיי וחיי הבן תלויים בו. הבת תודה לאל עצמאית יותר.אני מתבגרת, מתקשה לעבוד שעות ארוכות כדי להרוויח יותר ופוחדת להזדקן איתו. אני תמיד מחכה לסוף החגים, שילך לעבודה ולא יהיה הרבה בבית.אני תוהה אם יש טעם להשאר כך. תודה.