אובד עצות

שחר שלום,

מה שעולה ממה שאתה משתף בפורום הוא שבשלב מסוים בקשר, משהו אצלך השתנה, בוודאי ביחס בתוך הזוגיות, בצרכים וברצונות ויתכן גם באופן כללי ברצונות ובצרכים שלך.

בת הזוג שלך הגיבה מתוך מה ששידרת במהלך הקשר לפני שהחלטת שאתה רוצה את הקשר למקום רציני.

נשמע שעדיין בת הזוג כן זוכרת את הטוב בתוך הקשר וכן שאתה.

מה שאני חושבת שכן אפשר לעשות, אם אתם יכולים לארגן דבר כזה הוא להיפגש, לשוחח ברטרוספקטיבה (=ראיה לאחור) על מה שקרה בזוגיות, על מה שאתה הרגשת, על מה שהיא, על מה שקורה היום, האם היא רוצה לנסות את הקשר באיזו הדרגתיות והאם אתה רוצה לנסות לבחון האם יש אפשרות לחזור להיות ביחד. מה חשוב לכם? מה אתם רוצים שיקרה? מה החששות?

אני מקווה בשבילכם שיש את האפשרות לפחות להגיע להידברות, אז תדע שעשית באמת מה שיכלת.

דברים בחיים קורים, לעתים פחות רוצים להיות בקשר רציני ורוצים משהו יותר קליל ועוד.. יש דינמיקות בחיים ובדיוק את הדינמיקה הזו הייתי מציעה להביא לשיחה אתה, כי גם היא בוודאי מרגישה דברים ויש להן מקום לביטוי מעבר לסיסמה "אף גבר לא מגיע לקרסולייך" מה שיכול מאד להחמיא, אך על מנת להוציא דברים אלא הפועל כדאי להרחיב את המושג הזה גם לכולם הרגשי.

מאחלת לכם הרבה הצלחה,

טלי תודה רבה על התייחסותך !
בהודעה המקורית לא הספקתי לכתוב כל מה שרציתי...
אבל את נגעת בנקודה נכונה ועצתך היא פחות או יותר מה שבאמת עשיתי, מספר פעמים. הבעיה שלי היא שאני במצב מוזר כי מצד אחד אני מבין את האמת הפשוטה - נפרדו ממני ואני צריך להמשיך הלאה (וכך אני עושה עם כל הקשיים) ומצד שני, המציאות המורכבת שבה אני יודע שכל ההתעקשות הזאת (מצידה) להישאר פרודים, התחושה שהמצב הזה מאולץ והכל כל כך מתאמץ גורם לי להרגיש כמו אחד שחווה גזרה משמיים. אני לחלוטין הייתי מבין אם היא הייתה נפרדת ממני והולכת לדרכה, אבל היא לא הלכה. במשך כל השנה האחרונה אני רק שומע ממנה כמה שאני כזה וכזה, כמה שאיתי זה מדהים ושאני עוזר לה לגעת במקומות שהיא לא הצליחה... אבל היא משום מה לא מרגישה שזה זה. אולי אני תמים ואולי אני לא מסוגל להבין אותה באמת, אבל זה מרגיש לי ממש מוזר להימשך למישהו, לרצות להיות איתו, להתגעגע אליו וכל הזמן להגיד את זה אבל לא לעשות עם זה כלום.
חשוב לי לומר שהיא בחורה מאוד שאפתנית והשגית. תמיד נמצאת בטופ של כל תחום בו נוגעת ובהחלט אני יכול להגיד שהיא אישה מאוד מוצלחת. אבל, בלי קשר לזוגיות בינינו, היו לה הפרעות שהיא התמודדה איתן בחיים, ויש לה בעיה רצינית בקבלת החלטות ולא מעט חוסר ביטחון אישי.
בקיצור, אני לא מצליח להבין את הסיטואציה לעומק. ובגלל שאני לא מבין, הספקולציות מתחילות לצוץ (הדימיון שלי פורה...), החל מזה שבדיעבד מוזר לי שהיא כל כך התעקשה שננסה זוגיות כשאני לא הייתי מעוניין בהתחלה ועד לכך שאולי מלכתחילה היא לא תיכננה עלי לטווח הארוך (אולי רק לסמן V עלי) ורק חיפשה תירוץ לצאת מהקשר ומצאה אותו בצורת התנהגות שלא משדרת רצינות מספיקה בזוגיות ו"כאבי גדילה" במהלך הקשר
אני יודע שהפרידה הייתה מוצדקת, אני התנהגתי כאילו כל תפקידי בקשר זה רק לבוא ולא להתאמץ ללמוד, לבנות, להתחייב ולתחזק משהו רציני. עם זאת, אני יודע שזה פיספוס אדיר לא לתת הזדמנות שנייה. שנינו מאוד חכמים כשמדובר בלתקשר אחד עם השני ואני יודע שכל הבעיות שהיו בקשר יכולות להיפטר בקלות.
אני כל הזמן מנסה להבין למה אני פשוט לא מבטל/שוכח אותה לחלוטין וזהו, והתשובה היא שפשוט היא בן אדם עם סט תכונות נדיר שמשדר על הגל שלי באופן כל כך מדוייק ולכן אני לא מצליח לשכוח אותה. זה מרגיש דפוק, מפוספס וכגזרה משמיים.
מתנצל מראש על החפירה.

שחר שלום,

מה שאתה מתאר היא שהייתה פרידה אך איכשהו יש עדיין קשר, מה שקצת - הרבה, לא מאפשר להמשיך הלאה (לשניכם לדעתי), לסגור קצוות ואתה נמצא להערכתי במקום של "עניינים לא סגורים".

זה מה שצריך לפתור עכשיו.

אם אתם נפרדתם ואתה ממשיך לקבל ממנה מסרים שמעלים את האגו, מפרגנים, הם עלולים מאד לבלבל אותך והלכניס אותך לסחרחרה שאתה חווה ומתאר כעת.

אילו היה ניתוק לגמרי, זה כואב, נכון, פרידות ואבדנים הן דבר כואב, אך ניתן לאחר תקופה להמשיך הלאה..

מה שכרגע הייתי מציעה זה שני כיוונים:

1. כיוון אחד זה מה שהצעתי בתשובה הקודמת שלי והוא לנסות לראות האם אתם יכולים להגיע להידברות ואם יש על מה לדבר לגבי המשך קשר ופתיחת דך חדש ממקום בוגר והדדי.

2. במידה ואין, לא הייתי ממשיכה את הקשר והייתי מנתקת אותו. מדוע? כי הו מקשה עליך, הוא מבלבל אותך ויהיה לך יותר קשה להמשיך הלאה לזוגיות הבאה שלך באופן בריא ויש בחורות נוספות עם תכונות טובות שתוכלו להתחבר האחד לשניה.
גם לה זה לא מועיל שיש "חצי פרידה" אך נשארים בקשר.

בהצלחה רבה,