לא יודעת כבר מה לעשות

טוב לי, רע לי, יש לי בן זוג שמרשה לעצמו הכל במצבים שונים, הוא בטוח שהוא בן זוג אוהב ובן אדם טוב ומוכיח לעצמו זאת בכך שהוא באמת מוכן לעשות הרבה טוב ואולי אפילו הכל בשביל אבל ברגע שנפתח ריב, ויכוח, הוא בתהליך מהיר מאד אם כך "יתגלגל", יאבד שליטה ויגיד מה שהוא רוצה ורק יאשים ויוריד וזה לא משנה אם אני בוכה, חושב שהוא יודע להפריד וללכת לעבוד ושלא יפריע לו אבל אני לא מסוגלת לעשות זאת, להכל יש תירוץ מבחינתו בהתאם למה שבא לו !!! נמאס לי כבר לשמוע סליחות! נמאס לי כבר לקבל! גם אני רוצה להתפרץ עליו ולאבד שליטה (רק במילים כמובן) ולקום וללכת שיראה שהוא בהחלט יכול לאבד אותי! אני בת 28 והוא בן 31, אנחנו גרים ביחד, שוכרים במושב ויש לנו כלבה וחתולה, מאיפה להתחיל להסביר מה וכמה זה יצריך בשביל לקום וללכת?
כשטוב טוב ואז כשרע אני כל פעם מחדש כואבת כל כך מבפנים כי אני יודעת שאין סיכוי שיש תקווה אם זה כל כך הרבה פעמים ממשיך ולא משתנה! ולא משנה כמה מדברים ומה אומרים ואיזה סגנון חדש של התייחסות השיחה של אחרי מקבלת, שום דבר לא משתנה! אמרתי לו את זה גם, הוא כל כך מרשה לעצמו ברגעים מסויימים שרק ביום שאני אקום ואלך הוא יקבל סטירה, אבל למה אני או אנחנו צריכים לעבור את זה כדי שהוא יבין?? שהוא יתבגר כבר??
היה לו קשר אחד לפני והקשר הזה היה ארוך. 10 שנים. מגיל 17 עד 27 לערך.
הם גם התחתנו ממש בסוף שלו וכעבור חצי שנה הוא החליט שאם אחד מהם לא יקח את הצעד עכשיו כשעוד אפשר, זה יהיה ממש רע, והוא סיים את זה.
לפעמים אני חושבת שמזלה. אבל אני תמיד מנסה להבין ולהפריד בין הרגשות העכשוויים שלי לבין הקבועים שלי, יש מחשבות שהן נוצרות כרגע מתוך כעס ויש מחשבות שפשוט שם, חוזרות על עצמן בכל ריב, ואלה הן הבעיתיות, הן לא הבעיה הן התוצר זאת אומרת.
אני לא יודעת כבר מה לעשות, אני לא שטיח שדורכים עליו, אני יודעת להגיד את הדברים ולדבר, ביחד, לבד, להתמזג ולהתפשר ולגשת כשצריך וזה קרה לא מעט, וכמובן לא בהכרח ממש רציתי אבל כן רציתי את התוצאה שזה יביא.
כמה אפשר להיות זאת שניגשת? אין לי כוח יותר. ואם אני לא ניגשת, אין בעיה, אני אסבול מלא מלא זמן, ה"סבל" שלו מתבטא בכך שהוא במלחמת התשה. הוא יחזור הביתה אחרי יום סבבה מהעבודה אבל יסגור את הדלת ויזרוק את התיק על הכיסא רק כדי להדגיש שהוא עדיין כועס, מבטא דברים בקולות וחוסר עדינות.
בשניה שאני אגש בדרך כלל אם עובר היום, זה תוך רגע יכול להשתנות ולהרגע אבל אם יכולתי להגיד לעצמי שזאת תרופת הקסם שלנו אז הייתי לוקחת את עצמי את זה לתמיד לחיים וזוגיות מאושרת. אבל לא! האיפשור שלו לעצמו להגיד מה שהוא רוצהלא משנה אם זה מעליב, לא בוגר, מאשים, מניפולטיבי אפילו לרוב בכוונה כשהוא יודע ששנינו יודעים שזה בולשיט העיקר להציק !!!! גורם לי להרגיש שאני פשוט מאפשרת לו ולכן אם אני לא אקום ואלך, כי שינוי בצורה אחרת פשווט לא מגיע, אני מכינה לעצמי חיים כל כך לא מאושרים.