אולי אני לא מרשה לעצמי להכנס להריון

לפני שנתיים בגדתי בבעלי בגידה וירטואלית. זה היה רומן בן 4 חודשים, שנוצר, שלא במתכוון בגלל קשרי עבודה של מיילים עם קולגה. הקשר נוצר לאחר 3 שנים רוויות מתחים בהן בעלי היה מובטל, וישב בבית, הבת השנייה שלנו נולדה ואני נאלצתי לסגור את העסק העצמאי שלי וללכת לעבוד במשרד בו סבלתי מהתעללות נפשית מצד הבוסית על בסיס יומי, במשך קרוב לשנה, כדי להביא כסף הביתה.
שילוב כל אלה הפך את הבית לבלתי נסבל, עם ביקורת בלתי פוסקת מצידו על כל דבר, האשמה על זה שאני נותרת בעבודה ולא עוזרת לו עם התינוקת והגדולה בבית, ובערך על כל דבר. הוא היה גם מתבודד שעות בחדר במחשב ולא נוכח כמעט בבית, למעט ירי של האשמות. כך הפך זר עבורי והייתי קלה מאוד להשפעה. ואחרי שגיליתי לאותו הקולגה שאני נשואה, הוא בחר לנתק ולחזור לקשר עבודה פורמלי, אבל אני רדפתי אחריו, מבקשת טיפת חום וקבלה, גם אם במייל או סמס.
כשהתגלה הרומן, נכנסנו לטיפול זוגי. חודשיים אחכ, נכנסתי להריון, שנאלצתי להפיל כי לא התפתח, וביום שהגענו לבית החולים להפיל, בעלי אמר לי שאנחנו לא נכנס שוב להריון בגלל כל התקופה הזו, והאיום שלי להתגרש. זה היה כמו לקבל אגרוף בבטן.
מאז התחלתי לכמוה לתינוק, ולאחר שנתיים של טיפול זוגי, וקשר שהולך ומחלים בינינו, התחלנו לעבוד על תינוק בחודש שעבר.
אבל דומה, שאני לא מאמינה שאני אכנס להיריון, ושזה עונשי- להיות רק עם 2 (כשפעם דיברנו על 4...).
בעלי אמר לי - מה אני אשם, והוא אכן צודק.
אני מנסה לשכנע את עצמי, שזה תינוק פיצוי, ושזה תינוק החלמה של הקשר שלנו, אבל קשה לי. איפה שהוא מאמינה, אחרי כל השנתיים האלה שהסתכלתי על עגלות, בטנים מתעגלות ותינוקות חדשים, שאני בעונש על מה שעשיתי. בלי יכולת לכפר.
אני מתקרבת לסוף גילאי הפוריות שלי. עם הילדים הקודמים, לא הייתה כל בעיה ונכנסתי להריון בפעם הראשונה או השנייה.
בחודש שעבר ניסינו ולא הצליח. עכשיו, חוששת שהאמונה הזו שלי, תגשים את עצמה ואני בעצם שמה לעצמי רגליים.
מה לעשות?