חייבת עזרה...

היי

מצטער שאין לי תשובה יותר טובה אבל אם את רוצה להתגבר...להפסיק עם הרגשות האלה כלפיו...ולצאת מהמצב הזה... אז מחר בבוקר את עוזבת את העבודה. זה צעד ראשון ומתבקש. (או שאת מצליחה לגרום לו לעזוב את העבודה).

כל מחשבה על פתרון אחר יגרום לך לבזבז זמן. לחיות בתסכול. ולהסתכן באובדן הזוגיות הנוכחית על כל המשתמע מכך.

בהצלחה

מה ???קורה לך. מיד להתעשת מה את רוצה להיות צחוק בעבודה "מזרן צבאי"סלנג הרי הוא לעולם לא יהיה תחליף לבעל לעולם לא יעריך אותך. את תפסידי הכל גם מבחינת המשפטי הכי צנוע. חפשי מקום אחר או שתחליטי עם עצמך. עד כאן. אני לא אשה לסטוץ. הרי בגלל מקרים כמוך ועוד הגברים משטטים מתחרתים וזורקים. שום דבר לא שווה סקס. את לא חיה גבר זה אחרת הוא מתאים לחוקי הטבע את לא. נקודה. אמא בישראל .תהיי חזקה ואחראית הרי הוא לא יקום ויגיד אני רוצה אותך למחרת . ה י ז ה ר י. אל תתמני ראשך כבת יענה. ב ח ו ל. ותני לו להבין שהוא אסור ואיסור מוחלט. ה ב נ ת . את לא ילדה את אישה נורמלית.

אבל לעזוב את העבודה לא בא בחשבון, זו הפרנסה שלי ואני לא אפסיד אותה בטח שלא בגללו. אף אחד לא יודע או יידע על הקשר הזה,הוא שומר מאוד על דיסרקטיות.

היי חזקה חזקה נכונה נכונה. ותבהירי באחת עד כאן! לא עוד.זה מקום פרנסה ולא בילוי על בירה. אין מקום לזה. את אישה נשואה. טוב או טוב במערכת בבית .זה לא ענין לאף אחד. לא לעזוב . להיות חזקה אישה בעלת דעה נכונה.

שלום מיטל,

את מתארת תחושה של חוסר שליטה כאשר את ליד אותו בחור. אני מניחה שזה שם זרקור מאוד גדול על הזוגיות שלך עם בעלך, שכוללת גם הורות, שיגרה, ילדים, עבודה, מטלות בבית... אין לזה סוף. השגרה שלנו לפעמים מתכלה, גורמת לנו להרגיש מה לא טוב בה, ויש צורך בשינויים, בריגושים, בלהרגיש שוב סחף, חופש והתרגשות. זה מאוד טבעי ובעיקר לאחר שנים כה עמוסות (במספר שנים הבאת שלושה ילדים, את מדברת על פרנסה ועל החסרים בקשר הנוכחי).

אני מאמינה שאם היית כולך בתוך הזוגיות הנוכחית עם בעלך, אותו בחור במקרה הטוב היה מחמיא לך, גורם לך להרגיש בעלת ערך ("עדיין יש לי את זה")- אבל היית חוזרת לבעלך ושם מממשת את הריגוש שחווית. אבל בגלל שאינך "ממוקדת" כולך בזוגיות- יש זליגה החוצה ולפיכך גם בגידה- במובן של להפנות גב למקום הזוגי ולחפש משהו אחר, משחרר יותר.

החשש שלך, וגם שלי, הוא שהלופ הזה לא יפסק, ובסופו של דבר את תממשי את הפנטזיות הקיימות איתו. במצב כזה רגשות האשמה יהיו מאוד קשים, אנשים לפעמים סוחבים את זה כל חייהם, אפילו אחרי שבן הזוג יודע. אני לא מנסה להפחיד אותך- אלא להסביר לך מה המציאות המחכה לך אחרי המעשה. והמעשה יגיע כנראה, ולו רק כי אנחנו בני אדם, ולכולנו יש יצרים, תשוקות ורצון עז לממש אותם.

אז החשוב הוא להתמקד בלמה זה קרה, ועל מה זה מצביע. וכאן זה מחזיר אותך לזוגיות הנוכחית- כנראה חסרים לך בתוך הקשר התחושות אותן יש לך כרגע (במינון זה או אחר), אני חושבת שאפשר להגיע עם בן הזוג לרמה של תשוקה גבוהה- אבל זה דורש תהליך ודרך. ניתן להשיג זאת גם באמצעות טיפול זוגי. בשלב זה הייתי מתמקדת בדברים שאת חושבת שיכולים להסיט את הקשר ממקום של שיעמום ושיגרה למקום יותר מרגש (בילוי משותף קבוע, נופש, יום ספא.. כל דבר העולה על רוחך).

לגבי השאלה הקונקרטית אם להישאר בעבודה או לא- אני מבינה שעבורך זוהי לא שאלה. את לא רוצה לעבור עבודה, ואני יכולה להבין שגם זהו מקום קבוע עבורך של פרנסה וכו'. אבל אם את בכל זאת רוצה לצאת מהמעגל הזה- אני מסכימה עם בני שצריך לבצע צעד דרסטי. לעבור תפקיד/ מחלקה/ כל דבר שיכול לסייע בהפחתת הפגישות ביניכם. האם את חזקה דייך להישאר בעבודה במתכונתה הנוכחית ולא להתפתות לו? לא לענות לטלפונים? לא להתפתות למונח "ידידות" אם יציע? הרי הכוונות שלו ברורות. ברור לך שאין התאהבות מצידו, וסביר להניח שה"התאהבות" שאת חשה היא יותר "קראש", כי בכל זאת משהו מהותי חסר לך בזוגיות.

מחשבה נוספת היא להתחיל להיפגש עם איש מקצוע לליווי לתקופה הקרובה במטרה לסייע לך לא ללכת אחרי הריגושים שאת פוגשת ולהיות ממוקדת יותר בבית ובמשפחה. אולי ע"י תמיכה כזאת תוכלי להרגיש חזקה יותר לסרב לו.

יהיה כדאי מאוד מאוד לדבר עם הבעל על כך שאת מרגישה חסר רב בקשר ביניכם, בתשוקה וברצון הזה להרגיש "פרפרים", אולי הוא ידע על דרך להחזיר זאת אליכם.. חשוב שהוא ידע (לאו דווקא על הסיפור) אלא על מה שאת עוברת ברמה הזוגית ביניכם.

בהצלחה רבה,