עצות להמשך

שלום, אשמח לעצה.
אני בת 24, כבר שלוש שנים במערכת יחסים אוהבת, מאושרת ואני חושבת לפחות שהיא בריאה ומתנהלת נכון. זה הבחור שאיתו אני רוצה להתחתן, אבל בזמן האחרון עולות לי המון ספקות ואני לא יודעת מה לעשות.
שנינו סטודנטים, גרים ביחד כבר שנתיים ודיי מאושרים. כמובן שיש מריבות לפעמים אבל פותרים אותן.. לצערי גיליתי לפני כמה ימים שאני בהריון, משהו שהפתיע אותי מאוד כי אנחנו תמיד אחראים לגבי אמצעי מניעה.. אך בכל זאת קרה הדבר.
כיוון ששנינו סטודנטים ובלי אמצעים להחזיק ילד ברור לשנינו שהפלה זה מה שנעשה, למרות הקושי הנפשי האדיר שלי והעצבות מהמחשבה על זה.
לצערי החבר שלי הוכיח לי שדווקא ברגעים כאלו הוא לא מסוגל לתמוך. הוא נכנס לפניקה, וצועק עלי שאני אעשה את זה מיד , ומאשים אותי שבגללי זה קרה. אין צורך להסביר שאני מרגישה נוראי, ושהאמון שלי בו הלך. אני מנסה להסביר לו שאני צריכה שיתמוך בי עכשיו ולא ילחיץ אותי אך זה לא עוזר.
עקב כך החלטתי לצאת מהבית לכמה ימים להתגורר אצל חברות, ואת ההפלה עצמה אעבור לבד בבית החולים כי אין לי רצון להיות לצידו עכשיו.
אני בטוחה שאחרי שזה יעבור הוא ירגע, יתנצל, וירצה שנמשיך הלאה. הבעיה היא שאני לא בטוחה שאני מסוגלת..

לראות אותו מתנהג ככה שבר אותי מאוד. זה שינה איך שאני מסתכלת עליו, שינה את הרגש שלי אליו. אני פשוט לא מסוגלת לחשוב שהוא יגע בי שוב או יחבק אותי, אני מרגישה שאני צריכה ממנו מרחק.
בנוסף לכל זה, הוא הבהיר לי חד וחלק שאם אני כן ארצה לשמור את העובר - הוא יעזוב ואני לא אראה אותו..


אני אוהבת אותו מאוד. בכל הלב שלי. אבל אני חושבת שהוא לא בסדר, במיוחד בימים אלו שאני זקוקה לתמיכה.

האם אני צודקת? או שזה הורמונים ואני מוציאה דברים מפורפורציה? האם ניתן לשקם אמון אחרי אמירות ושיחות כאלה?

אשמח לכל תשובה.
תודה רבה ושבת שלום