רותחת מעצבים וחייבת עזרה!

לא רואה שום בעיה עם זה ולדעתי אין לזה שום קשר לקשר ביניכם. הוא גבר, ואני דיי בטוחה שגם גברים מסופקים מאוננים מידי פעם.

אשמח לדעתן של מנהלות הפורום וגם של בני

היי אסתי מה שלומך...

ראשית כל > מזל טוב הרבה נחת ורק בריאות.

שנית - אני מקווה שכעת את כבר פחות "רותחת" זה לא בריא לא לך ולא לתינוקי...
אז טוב שלא עשית צעד חריג והמתנת עם התגובה. גם אני המתנתי וקיוויתי שתקבלי מענה מאחת המנהלות המקסימות כי התשובות שהן נותנות מלאות ומספקות כך שהתגובה שלי הופכת ללא רלוונטית.
אבל בכל זאת בקשת את תגובתי. אז לאחר שקראתי את פנייתך כמה פעמים הרשי לי להאיר לך כמה הארות לטובתך ולטובת הזוגיות שלכם.
מדברייך עולה כי את מנסה לרצות את בעלך על חשבונך!
אני מתכוון לכך - שזה עתה ילדת בן. עברת ניתוח קיסרי. ומגיע לך לנוח ולהתפנק.
אז יפה שאת מרגישה טוב ויפה שאת לא רוצה להזניח אותו. אבל האם זה לא יותר מידיי?
ואולי זה מה שמכניס אותך לסרטים מיותרים???

את שואלת מה את צריכה לעשות? התשובה שלי - כלום!
לא קרה כלום. ואם קרה אז בבקשה > נא לכבד את הפרטיות של בעלך. ככה בונים זוגיות בריאה. ולפני שאת צועקת עליי...אני שומע עד לפה...חחח אז אומר לך שכל זמן שהעיסוקים שלו לא באים על חשבונך אז לדעתי זה אפילו מצוין. ואם נרצה ללמד עליו זכות אז רק שתדעי שזה קורה במשפחות הכי טובות. לאחר הלידה ולאור כניסתו של יצור חדש לבית. לעיתים יכול הבעל להרגיש מיותר. אז כדי לא להעיק עלייך הוא חושב שיותר טוב יהיה להסתדר לבד.

מה את אומרת?

קודם כל אני מעריכה את התשובה שלך אבל אני רוצה לומר לך את דעתי
אני זקוקה ליחסים אינטימיים כי זה עושה לי טוב ונותן לי כח לעבור את הימים הקשים - לטפל יום שלם בתינוק זה לא פשוט.
מאז שחזרנו הביתה, כמובן שאין זמן לאיטימיות אבל תמיד ניסיתי לנצל 5 דקות שהקטן ישן כדי שנהיה יחד.
אני יזמתי וביקשתי - הוא לא יזם.
הייתה פעם אחת שממש בכיתי ואמרתי לו שזה חסר לי וביקשתי שיעשה יותר עבורי.
ו... אז קרה מה שקרה.
ביקשתי, אז למה להתעלם ולעשות רק למענך ?
למה לקפוץ לשירותים ולעשות ביד במקום להמתין קצת ולעשות גם לי טוב במיוחד אחרי שביקשתי?
אני לא יודעת אם זה בא על חשבוני או לא, אם אבוא אליו ואבקש הוא יענה ברצון אבל לבוא ולהגיד "אני רוצה " ? לא ככ קורה...

זה תקין בני?
מה הכוונה קורה במשפחות הכי טובות ?
והוא לא מעיק עלי - אני רוצה יחסים והוא יודע את זה!
אני אמורה לשחרר את זה ולקבל את זה בהבנה?

היי אסתי
תודה על ההערכה.

אני מסכים שלטפל יום שלם בתינוק זה לא פשוט. ומסכים ומעודד יחסים אינטימיים כי אם זה עושך לך טוב ונותן לך כח לעבור את הימים הקשים אז - סבבה והלוואי על כל העולם ואשתו.

את מציינת שאת זו שבעיקר יוזמת כי הוא לא יוזם...
למה הוא לא יוזם?
האם זה בגלל שאת יוזמת?
חשבת על זה פעם בכלל?

תקין או לא תקין...כל זוג מתמודד ובונה מערכת יחסים משלו על פי הצרכים והרצונות של שני בני הזוג שדרך אגב יכולים גם להשתנות עקב שינויים ובפרט בהלך הריון - לידה - ילד נוסף - ועוד ועוד. אז מי אני שיקבע לכם מה תקין...

אתם צריכים לשבת על כוס קפה מחוץ למיטה ולא תוך כדי צפייה בסדרות...תפני לך זמן איכות עם בעלך כדי לדבר על הדברים בצורה בוגרת. לדון ביחד על הדברים שמציקים לך. תהיי קשובה לצרכים שלו. אולי לא נוח לו שאת יוזמת? אולי...ואולי...איך נדע אם לא נשאל. נקשיב.

מה הכוונה קורה במשפחות הכי טובות?
מניסיון אישי מספיק לך? ו...יצא לי לשמוע מחברים סיפורים דומים. תמיד את יכולה להציץ בפורומים וללמוד עוד על התופעה.

והוא לא מעיק עלי - אני רוצה יחסים והוא יודע את זה!
מצד אחד אני מאוד שמח בשבילך. ומצד שני - שימי לב שככל שאת רוצה יותר הוא רוצה פחות!
אז אם את רוצה להגיע לאיזון...תצטרכי לקחת כמה צעדים אחורנית בתקווה שהוא יתחיל למלא את מקומו. ותצאו שניכם מסופקים.

אני אמורה לשחרר את זה ולקבל את זה בהבנה?
במידה ותרגישי שאת לא מצליחה לשחרר גם לאחר שקיימתם כמה שיחות בעניין. אז בהחלט כדאי לשקול סיוע חיצוני.

בהצלחה

בני, האם מה שהוא עשה, בהנחה שאכן עשה את זה, נחשב תקין?
האם זו לא בגידה?
האם זה בסדר לעשות את מה שעשה ?
האם לדעתך זה סממן למשהו אחר שלא תקין ביחסים שלנו או שזה פשוט סיפוק יצר ותו לא?
האם אני צריכה לומר לו שאני חושבת שזה מה שעשה ?
האם באמת אתה חושב שאם אזום פחות הוא יזום יותר?


סורי על כל השאלות האלה
אתה יכול להבין שאני מאןד מבולבלת. ...

אני עונה לך בתוך הדברים.

האם מה שהוא עשה, בהנחה שאכן עשה את זה, נחשב תקין?
> תקין בריבוע! ראי ערך - כבוד האדם וחירותו. אני מניח שגם את לא היית רוצה שיפשפשו במעשייך.
ושוב זכרי את התנאי לחיים בריאים - כל זמן שהדבר שנעשה לא בא על חשבונך או על חשבון הזוגיות שלכם.

האם זו לא בגידה?
> לדעתי לא! אלא אם ציינתם זאת בכתובה במפורש.

האם זה בסדר לעשות את מה שעשה ?
> הייתי מגדיר זאת כך - זה פתרון קל לטווח הקצר. ברור שמלכתחילה טוב יהיה לו תתאמו ביניכם. כי ישנם עוד הרבה דברים שאתם יכולים לבצע ביחד. אבל לא נראה לי שטכנית/הורמונלית/ זה אפשרי. מה גם ש...
>>> לא תמיד שאת רוצה או צריכה לאכול...גם הוא חייב לאכול!

האם לדעתך זה סממן למשהו אחר שלא תקין ביחסים שלנו או שזה פשוט סיפוק יצר ותו לא?
> אם אין עוד בעיות אז עדיף לא ליצור אותן.

האם אני צריכה לומר לו שאני חושבת שזה מה שעשה ?
> את ממש לא צריכה. אבל אם את רוצה אז - את יכולה.

האם באמת אתה חושב שאם אזום פחות הוא יזום יותר?
> לחלוטין כן. אלא אם הוא סובל ח"ו מבעיה רפואית/ נפשית המונעת ממנו לרצות לקיים יחסים.

סורי על כל השאלות האלה.
> לא סולח חח

אתה יכול להבין שאני מאוד מבולבלת...
> מבין. ומקווה שבעלך גם יבין וגם יתמוך.

כעת תורי לשאול - למה רצית שאני אענה? את מכירה אותי מאן שהוא?

ראיתי שאתה עונה פה לאחרות...
מה המקצוע שלך / ההסמכה שלך בעצם ?

מצד אחד אתה אומר שזוהי פרטיותו מצד שני אתה אומר שאם אני רוצה אני יכולה לומר לו שאני יודעת...
אני מתוסכלת
זה בטוח יקרה שוב
כמה פעמים דיברתי איתו על נושא הסקס זה כבר מביך
הוא כבר מגלגל לי עיניים
זה מרגיש כמו נימפומנית שרודפת אחריו ...
ואם לא אזום - אני יכולה להתייבש שבועיים ומה אז?
אהיה יותר מתוסכלת, יותר כועסת והכל יתפרץ לי !
אני חייבת עזרה גם של מנהלות הפורום!!!

היי
מצטער שלא הצלחתי להרגיע אותך...
מסכים איתך בהרגשה. וממליץ לך לשנות את הגישה כדי להפוך את הקערה על פיה.

אם הבנתי נכון את מה שהוספת כעת אז הבעיה לא התחילה היום...
האם כך זה היה מאז ומתמיד שאת היית היוזמת העיקרית?
כך גם היה בתקופת ההיכרות?

יש כלל שאומר יחסי מין הם מין של יחסים!

תקשורת נכונה זו מילת המפתח ליחסים תקינים. אני הייתי רוצה שיגידו לי את האמת. כמובן בצורה נעימה ולא בוטה. לא מתוך כעס וזלזול. אלא באמת מתוך רצון וכוונה לשפר את היחסים.

הרי - את לא רוצה לקחת על עצמך את תפקיד "השוטרת"!

לומר לו ממקום שיפוטי אתה ככה וככה יגרום לו להתבצר בעמדה שלו. לשקר לך. להתגונן. לכן המלצתי לכם לשבת ולדון. לא להתווכח. אלא לדון בניחותא על כל הדברים שמציקים לך. ואם את מרגישה שלומר לו שאת יודעת או חושדת בעניין ההוא יועיל ויקדם אתכם למקום טוב יותר אז אני בעד. כך את מגדילה את הסיכוי כי בפעם הבאה הוא ישתף אותך ויגלה יצירתיות בכדי ששניכם תהינו.

אם את שואלת אותי...אז כן! עדיף להתייבש שבועיים שנאמר > לחיות שבועיים בלי כדי להרוויח את שארית החיים עם!

את מסוגלת?

שלום לך אסתי,

בתחילה חשבתי שכדאי שתראי הודעה זו בפורום סקסולוגיה- אני עדיין חושבת כך ולכן אפנה אותך גם לשם. בגלל שכבר נוצר פה שרשור וקיבלת תגובות מבני, אני כן אגיד כמה דברים מאוד כלליים, למרות שזו לא הודעה ששייכת נקודתית לפורום הזה.

1. כן. גברים יודעים להגיע לסיפוקם לבד. כן. גם כשהם נשואים. כן. בעיקר כשהאשה פחות זמינה לכך, ולא מאוד משנה כמה היא תנסה לרצות אותם בכל מיני דרכים.
2. בוודאי שהם יעשו זאת לאחר גירוי חיצוני כמו סרט או כל התגרות אחרת שמעוררת אותם. הם בני אדם. חשבי עלייך רואה עוגת שוקולד אהובה עלייך (או כל אוכל אחר שאת מאוד מאוד אוהבת ולא עומדת בפניו) - האם תצליחי להתאפק? ואם זה אחרי שאת מאוד רעבה ולא אכלת הרבה זמן? תכפילי את התאווה הזאת בכמה - וזה בערך מה שעובר עליו.
3. בגידה לעניות דעתי צריכה להיות עם שותפ/ה. זוהי לא בגידה. זוהי פרטיותו של בעלך ואם הוא בגד, הוא בגד עם עצמו.
4. האם זה תקין? "תקין" זהו יעד סובייקטיבי שכל זוג מנחה עבור עצמו. לאחדים זה יהיה תקין, ולחלק לא. אם את חוזרת ושואלת זאת, אולי עבורך זה לא תקין- ואז כפי שבני הציע- לשבת ולשוחח על מה מתאים ומה לא, מה מפריע ומה לא, ואם זה לא עוזר- ניתן לשקול תמיכה מקצועית.
5. אם הרגשת פגועה, מושפלת וכד'- חשוב שהוא ידע את זה.
6. לידה היא משבר, בעיקר אם היא היתה טראומתית או קשה. המשבר לא רק לאשה, אלא גם לבעל. יתכן והוא גם עובר משהו, בדיוק כמוך, רק משהו "שלו", והוא מנסה לפרוק את המתח בכל מיני דרכים וזוהי יכולה להיות אחת מהן.

לסיכום, זכרי שהוא בן אדם. עם צרכים, עם יצרים, עם פרטיות ועם יצר מיני- כמו כולם. זכרי שבעזרת תקשורת, בלי אימפולסיביות ובהלה, ניתן ליצור מערכת יחסים טובה, מעולה ואיכותית. ככל שתאשימי אותו ותתקפי - הוא יתרחק ויעשה מעשים בסתר, כי הוא פשוט יחשוש מעימות. כנות ופתיחות זה שם המשחק.

בהצלחה, החלמה מהירה,

היי עדי,
את אומרת שהוא צריך לדעת איך אני מרגישה (מושפלת ופגועה ) אבל איך אני יכולה לומר לו שאני יודעת/חושבת שזה מה שעשה?
אין לי הוכחה חותכת לכך, אני עושה אחד ועוד אחד ומגיעה לזה אך אין לי הוכחה שאני יכולה להעלות בפניו
ושוב, אם אעלה את זה זו חדירה לפרטיותו
כן, זה לא תקין בעיני, איך אני יכולה לומר לו דבר כזה ? הרי לא תפסתי אותו על חם באמת
אני נמצאת במלכוד כי אני לא יכולה לומר כלום , אין לי הוכחות
עדי, האם זה סממן לבעיה אחרת בקשר שלנו או שמדובר בסיפוק צרכים וזהו?
אני אשמח אם תתני לי עצה על סמך העובדה שאני לא יודעת בודאות מה קרה ולא יכולה לחדור לפרטיות שלו כשאני "משערת"?
זה מאוד יעזור לי
תודה
(דרך אגב בפורום סקסולוגיה לא ממש נותנים תשובות אז אני מעדיפה להתייעץ פה )

אסתי,

עם רגשות לא מתווכחים- את יכולה להגיד לו מה הרגשת. מה חשבת. מה עבר לך בראש. זה לא חובה שזאת תהיה המציאות ואלו לא בהכרח עובדות. אבל כדאי לשים את המוקד עלייך- מה את הרגשת ומה את עוברת בינך לבינך. אני מניחה שזו לא פעם ראשונה שאת חשה קושי לגשת אליו, או קושי בתקשורת- כדאי עוד כמה חודשים לאחר ההתאוששות- ללכת לסדנה יחד או לאיש מקצוע וללמוד דרכים איך לפתח תקשורת נכונה. הרבה זוגות מאותגרים מהבחינה הזאת.

לגבי כל הקשור ליחסי מין וכדומה- אין לי הכשרה מתאימה לכך ולכן לא אוכל להתייחס מעבר למה שכבר כתבתי לך. ממה שכתבתי, אמצי לך את מה שנכון ומתאים לך. כל היתר תוכלי למצוא בפורומים אחרים או כאמור בשיחה עם איש מקצוע דומת סקסולוג/ מטפל מיני וזוגי.

בהצלחה,

לגבי סעיף 2 - בעלי מקבל ממני מין אורלי וזה לא חסר לו, לא היה לו חסך שבעקבותיו היה צריך לעשות לבד, מאז הלידה 3 פעמים אני באמת אליו מיוזמתי ועשיתי עבורו בלי שביקש לכן מה שכתבת פחות מסתדר לי ...

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_סקס_ויחסים' id=link]סקס ויחסים[/a].

עדי - תודה שהצטרפת אלינו...

אסתי - שכחנו לציין תופעה נפוצה ביותר אצל גברים שרואים את האישה לאחר לידה "כאימא" במשרה מלאה ולא כבת זוג.
ולכן לוקח להם זמן לחזור ולהימשך אליה. אז כאמור ייתכן וכך בעלך מרגיש למרות שאת מנסה לפצות אותו בדרכים אחרות. הוא עדיין לא שם ומעדיף לא להגיע איתך למצבים אינטימיים.

קחי עצה מבעל ניסיון - תעשי הפסקה. תתמקדי בעצמך ובטיפול בילד. תתפנקי. תעלי קצת את הביטחון העצמי שלך. ותני לבעלך קצת זמן להתרגל למצב החדש. תאפשרי לו להתגעגע. שירצה להתקרב.
תפני לו את המקום כדי שהוא יוכל לעשות את זה בדרך שלו. כן! בדרך שלו. בלי הארות והערות. לאט לאט אני מבטיח לך! הכל יבוא על מקומו בשלום.

בהצלחה כבר אמרנו?

קודם כל באמת תודה על האופטימיות
אני יודעת, מניסיון איתו, שכשלא יזמתי תקופה הוא יזם וכמובן זה לקח זמן (זה יכול לקחת שבועיים ) הבעיה היא מה קורה אם הפעם זה לא קורה?
אני בכוונה לא יוזמת שיחה איתו על הנושא (למרות ששוחחתי איתו כל זה כבר מספר פעמים ) כיוון שגם ככה אני אחרי ניתוח קיסרח ומדממת .
תקופת ה"החלמה" שלי מסתיימת עוד שבועיים שלושה.
לטענת בעלי הוא לא שוכב איתי כרגע כי אני אחרי ניתוח, ואומר לי בואי נחכה שבוע שבועיים.
אבל, גם בתקופת ההריון היו לו "תירוצים" כמו : זה לא נוח, זה יעשה לך צירים וכו' (שאולי באמת היו אמיתיים מבחינתו ) אז אני לא יודעת אם זה אמיתי ...

אני יכולה להמתין תוך כדי שאני משננת את הדברים האופטימיים שכתבת לי אבל אני לא יודעת מה יהיו התוצאות ומה יהיה עוד שבועיים שלושה
איך אתה ככ בטוח שהכל יבוא על מקומו בשלום?
מה יקרה אם שוב "אתפוס" אותו עושה את זה או אחשוב?

תודה גם לך על השיתוף.

אין לנו שליטה על התוצאה ולכן לא כדאי שתחשבני כל הזמן מתי היא תגיע. את תשתדלי לעשות את שלך בתקווה שהדברים יסתדרו.

איינשטיין אמר - דבר שלא הצליח בפעם המאה גם לא יצליח בפעם המאה ואחת!

טוב שאת מבינה שאין טעם ליזום שוב ושוב את השיחות הללו כי התוצאה לא תשתנה. זה יקרה במידה ותרפי מהעניין לגמרי. אני מודע לקושי שלך להרפות כי הרי למדנו שקשה לשנות הרגלים וכו' ולכן המלצתי לך "להתמקד" כמה שיותר בעצמך ובטיפול בילד. ובמילא כל שאר הדברים פחות יעסיקו אותך. ואז גם לא תתפסי כי לא תרצי לדעת ולא יהיה לך אכפת מה הוא עושה בינו לבין עצמו.

אני שמח שהיית לכם תקופה טובה אז בבקשה הנה לך משימה פשוטה > לשכפל את התקופה הטובה שהיית לכם עוד פעם ועוד פעם. לעודד את בעלך ולהחמיא לו על כך שהוא יוזם. ספרי לו מה זה עושה לך...נותן לך... ותמיד תמיד לחשוב טוב ולהאמין שיהיה לכם עוד יותר טוב ואז זה יבוא במנות גדולות יותר.

בינתיים - תהיי אופטימית > אפחד עוד לא מת מאופטימיות ייתר!

זכרי - שזה תהליך שאצלי ואצל אחרים עבד מצוין. ואין פתרונות בזבנג וגמרנו.

ואיך אומרים? או שכן או שלא מה שבטוח שאולי. שווה לך לנסות.

היי לכם
אתמול פתחתי שיחה עם בעלי
העלתי שוב את נושא הקרבה, המגע ואמרתי לו שזה חסר לי
אחרי שהתחבטתי והתלבטתי עם עצמי גם אמרתי לו שאני חושבת שבאותו יום שהיה חרמן עשה משהו שלא כלל אותי....
הוא הסתכל עלי בכעס ואמר שהוא לא מבין על מה אני מדברת
השיחה הידרדרה לויכוח לא נעים במהלכו הוא אמר שממש נמאס לו מההתנהגות שלי, שאני תמיד מחפשת שלולית של חרא להתפלש בה ולא מסתכלת על כל הטוב שיש לנו ועל כל מה שהוא עושה עבורי.
כשאמרתי לו שמאז הלידה אני מנסה להעניק לו פיזית כל דבר אפשרי שיענג אותו הוא אמר שהוא לא ביקש ולא צריך , הוא מעריך את זה אבל אני לא צריכה לעשות כלום.
הוא אמר שכל מה שהוא רוצה זה שקט ושלווה, שאהיה מאושרת ושמחה ושאחייך כשהוא נכנס הביתה אחרי יום עבודה.
אני בכיתי מאוד, אפילו המילה פרידה עלתה מרוב עצבים.
הוא לא הבטיח שישתדל יותר להתקרב אלי פיזית, לא הבטיח יותר יחסים ולא הביע שום חיבה בנושא. פשוט אמר שזה הוא וזה מה יש והוא לא יכול יותר ממה שכבר יש.
ואני שואלת... לא אכפת לו שזה מתסכל אותי? לא אכפת לו שאולי אתחיל לפזול לצדדים? (כמובן שלא אעשה את זה )
ביקשתי ממנו לחזור להתחלה, לימים הטובים של הקשר, הוא אמר שזה לא יוכל לקרות כי קרו ככ הרבה דברים מאז וככ הרבה ריבים שהשאירו קצת צלקות..

אז אני כמובן בעצתו של בני מפסיקה ליזום ומתרכזת בגידול הילד שלי
בתקווה שהוא יתחיל ליזום ....
אני יודעת שאם הוא היה בא אלי בטענה שמשהו לא מספיק לו הייתי עושה עבורו יותר הבעיה שבעלי לא כזה, הוא מסתפק במה שיש תמיד בחיוך.
אני לא כזו.

היום המשכנו הלאה כרגיל.
מה אני אמורה לעשות?

היי גם לך

אני מקווה שפתחת את השיחה על כוס קפה ברגוע. בזמן שבעלך פנוי להקשבה. או לפחות לא עסוק במשהו. או טרוד ממשהו. אבל בסדר את הנעשה אין להשיב. ובאמת שיחות בין בני זוג לא צריכות להיות כזה ביג דיל. אז נמשיך.

תראי - בסך הכל אני חושב שכל הכבוד לך שאת נלחמת עבור הזוגיות שלכם רק שכדאי לך באמת להוריד הילוך. כי הנה לך ראייה חותכת כששאלת אותו קיבלת תשובה שהוא לא צריך ולא דורש ממך לענג אותו בעת הזו. וזה נהדר בעיניי. הוא דואג לך ורוצה בטובתך. אז כאמור זה הזמן שלך - תני לו לדאוג לך.

הכעס שלו מובן. כי אם אני מנסה להיכנס לראש שלו אז באמת זה מתסכל שאתה מהצד שלך מנסה להיות הכי טוב שאפשר. לדאוג. לפנק. והצד השני רואה רק את החסרונות. אני לא מאשים אותך. ולא טוען שאת כזו. רק נותן לך נקודה למחשבה.

בעלך רוצה שקט ושלווה? וואלה יופי. תשמחי שזה בא ממנו. כי ישנם גברים שדורשים תשומת לב ולא מתחשבים במצב הפיזי או ההורמונלי של הנשים שלהם.

עדיין זכותך ואולי חובתך - להסביר לו שקשה לך. ולמרות הכל את עושה השתדלות לחייך ולהאמין שמחר יהיה טוב יותר. תסבירי לו שאת רק "מבקשת" ולא "דורשת" ממנו לעשות דברים שהוא לא מרגיש צורך לעשות אותם. החכמה כאן היא > לבקש ושוב לבקש. רק ככה בונים חומה.

יכול להיות שאכפת לו. שעמוק בפנים כואב לו שהוא לא מצליח לספק אותך. אולי את רוצה ממנו דבר שהוא לא מסוגל....אולי כעת הוא לא בשל. הניחי וחכי לשעת הכושר.

ביום שייגמרו התירוצים אז אם תרצי - תעמידי אותו על מקומו. תעשו שיחה נוספת ותסבירי לו עד כמה זה קשה לך לחיות כך. ואם הוא לא יכול אז שיגיד. שיבקש עזרה. כי את תהיי מוכנה לבוא לקראתו. תמיד אתם יכולים - לצמצם פערים. במקום לרצות 10תבקשי 5 . מספיק שייתן מעצמו 3 ואתם כבר קרובים. וכן הלאה. כל פעם מתקרבים עוד קצת ומצמצמים את הפער. זאת השיטה הארוכה אבל הבטוחה.

אני מבין שהוא מצדיק את ההתייחסות שלו בכך שקרו דברים...שהשאירו צלקות...לא בטוח שזה נכון. אולי זה יותר מגננה וצורך להחזיר לך באותו מטבע. ואולי יש בדבריו אמת. יום אחד שתרגישו בשלים וחזקים תפתחו גם את זה. כי אולי משם תבוא הישועה.

המשך בהודעה הבאה.

אז שוב תודה שאת מקשיבה לדברים שאני טורח לרשום לך. זה נותן לי כוח להמשיך ולעזור. תודה רבה.

אל תצפי לעולם שבעלך יהיה כמוך!

לך יש את הייחודיות שלך את התכונות שהם רק שלך והוא יש לו את שלו. באמת שזה לא מובן מאיליו וכל הכבוד לך!!! שאת מסוגלת לראות את הצרכים של השני בזמן שהצרכים שלך לא מסופקים. תשמחי שאת כזאת. את מיוחדת!
אבל לא כולם צריכים או יכולים להיות כמוך. שנאמר - אם 2 אנשים חושבים אותו דבר אז מישהו כאן מיותר! לא ככה?
אתם משלימים זה את זו. זה כל היופי שבזוגיות. שלא משעמם לרגע. שיש אקשן. שיש על מה לדבר. לדון.

אסתי - יחד עם כל התכונות הטובות שיש בך אני ממליץ לך להוסיף ולאמץ עוד תכונה אחת טובה. > להסתפק במה שיש ולקחת הכל עם חיוך!

מה אני אמורה לעשות?
> לא תמיד חייבים לעשות. לפעמים דברים מסתדרים ללא מגע ידינו. הרי דיברתם. כעסתם. אני מניח שבקשתם/תבקשו סליחה. מותר לכם להסכים שלא להסכים. זה בסדר. זה קורה במשפחות הכי טובות.

בהצלחה

שמחתי מאוד לקרוא את מה שכתבת וזה הכניס אותי קצת לפרופורציות.
אני יכולה לומר לך שהרבה שהתייעצתי איתם אמרו דברים דומים ואני חושבת שבתת מודע אני יודעת אותם והם נשמעים לי הגיוניים.
אז באמת תודה שנתת לי תגובה שפויה ואמיתית
אני יודעת ששנינו אנשים שונים, לפני החתונה הסתדרנו מאוד כי הייתי מאוד קלילה ומשוחררת והקשר לבלב ופרח.
מאז החתונה משהו השתנה בי, נהייתי קוטרול פריק וכל דבר מפריע לי.
חשוב לי לציין בני שאין לנו בעיה של סקס - כשאני רוצה אני מקבלת. הוא נענה לי ואף פעם לא אומר לא. הבעיה היא שהוא לא יוזם או לא בא ומבקש, אני אף פעם לא רואה אותו באקסטזה או ממש משתוקק.
זה מאוד מפריע לי ואת זה אני לא יודעת איך לשנות.
אני יודעת שצריך להסתכל על הדברים הטובים ואין ספק שבעלי יוצא מגדרו כדי שאהיה מאושרת אבל מה אני יכולה לעשות כשיש משהו קטן ושלילי שמפריע לי ואני טוחנת איתו את הראש?
כשהוא אמר לי שהוא לא מבקש שאענג אותו די נפגעתי כי הוא יודע כמה שזה היה חשוב לי לעשות לו טוב..
אני פוחדת שנמאס לו ממני
אני פוחדת שטחנתי ככ את נושא היחסים עד שכבר בא לו להקיא והוא רואה בי כנזקקת ...
אני לא רוצה לחפור גם לכם ולכן אקבל את מה שכתבת באהבה ואנסה ליישם
אם תוכל ויש לך זמן אשמח לטיפים מעשיים קצרים איך להחזיר את האמון, התשוקה והאינטימיות לזוגיות ואיך באמת אני מתרכזת בכל החיובי שיש בבעלי?

היי

את לא אמורה להרגיש שאת "מקבלת" או "נותנת" וכ"ש בן בנו של כ"ש להרגיש "נזקקת"? לא לזה התכוון המשורר. הבשורות הטובות שהבעיה פתירה. מציע לך קודם כל לשנות את ההגדרה כדי שנוכל להתקדם הלאה.

בהודעה הראשונה שלך חשבתי שזיהיתי את הבעיה המרכזית, חשבתי שאת חוששת שנמאס לו ממך. שזה אומר שאולי הוא כבר לא נמשך אלייך ולכן לקחת על עצמך (שוב יש לומר...) את התפקיד ואת העול ליצור קירבה בכל מחיר!

אסור לנו להשתמש במילים שמעצימות את הפגיעה יותר ממה שקורה באמת.

באמת כדאי שתעשי הפסקת אש כללית. את לא מבינה עד כמה אתם זקוקים לזה.
זאת תקופה שכזאת. והיא תעבור. ובתנאי שתשחררי באמת. בלי לחשב את התוצאה.
עצם ההפסקה תביא לריענון וחידוש הקשר בלי קשר לעבר.

הי שוב,

ממליצה בחום ליישם את הדברים שכתב לך בני. באמת אין לי מה להוסיף. אלו דברי טעם שיוכלו להנחות אותך עוד הלאה ולכן רצוי שתאמצי אותם כבר עכשיו. תודה לבני!