יחסים במשפחה

שלום פומיקי,

אין ספק שהטיפול המשפחתי הוא החלק החשוב כאן. נשמע שיש מורכבות בדינמיקה המשפחתית ובהחלט יש לטפל. לפעמים לוקח זמן עד שרואים שינוי אבל זה חיוני. לעיתים יש לטפל בכל מיני זוויות- תרופתית-רפואית (בהנחה ויש אינדיקציה ללקיחת טיפול תרופתי), משפחתית, זוגית וסוציאלית. גורמי המקצוע בבית הספר בוודאי שצריכים לדעת ממה שקורה בבית. חבל לטאטא דברים שהם חשובים. אני בטוחה שחלק מתחושת ההלם מציפה אותך ואת חשה מאוד לא בנוח, ואני יכולה לנסות להבין את זה. אך חשוב מאוד, מאוד, שתגיעו למצב בו הילד מקבל את מרותכם ולא הפוך. כרגע הוא מנהל משהו בבית, ואילו את הקורבן, האמא ה"מוכה", במרכאות או שלא במרכאות. זה חייב להיפסק, אחרת זה ילך ויחמיר. בעלך להערכתי נהג נכון (על אף שאני לא מכירה את כל התמונה), לפחות בבחינת כך שהצוות בבית הספר צריך לדעת מה קורה בבית.

לגבי כך שהילד מצטייר כאלים. אם בבית הספר הוא אלים, בוודאי שידעו על בעיית האלימות וינסו גם לפתור אותה בשיתוף שלכם. אם אינו אלים בבית ספר, הרי שהבעיה היא יותר נקודתית בבית. חשוב לציין בפני בית הספר (אם לא יודעים מכך) שאתם בטיפול משפחתי, כך שאתם כן הורים שמנסים ומשקיעים בטיפול ובפיתרון לבעיות.

לגבי סיטואציות מול אנשים- לא משנה מה קורה, הילד לא יכול לסטור לך, לא בנוכחות אנשים ולא כשאתם לבד. אני מניחה שתוכלי לקבל כלים נכונים ומקצועיים מהמטפלת המשפחתית כיצד לנהוג במצבים כאלה, אם הם בפומבי או לא. בוודאי ששתיקה מתפרשת כהסכמה שלך לצעדים אלימים מצידו, וזה כשלעצמו חמור. בנקיטת פעולה זו של אלימות כלפייך הוא צועק באופן ברור שהוא לא מקבל את המרות, שהוא מתנער ממנה ויותר מכך- הוא השולט. ולא כך אמור להיות המצב.

זיהית נכון שהילד הוא בעייתי ויתכן וגורם לדינמיקה בבית להשתנות על פיו. זהו ילד במצוקה. חלילה הוא לא אשם, לחלוטין לא. אבל הוא זועק לעזרה, בדיוק באמצעות הצעדים בהם נוקט- אלימות ותשומת לב שלילית.

מציעה לחזור למטפלת ולבקש כלים מעשיים להתמודד עם הסיטואציות הלא פשוטות וכן להעלות בפניה מצבים בהם יש אי הסכמה בינך לבין בעלך- חשוב מאוד ליישר קו מול הילד ומול שניכם עצמכם.

אולי אף יש צורך שדמות דוגמת "סופר נני" תגיע הביתה ותבדוק את ההתנהלות עצמה- אבל שוב, זה כדאי להשאיר למטפלת לבחון את הדרכים בהן היא יכולה להבין מה בדיוק קורה בבית ועם מה את מתמודדת.

בהצלחה רבה,