פרידה והניסיון להחזיר את בן הזוג

שלום דנה,

נשמע שאת מאוד חרדה מהמצב בו את שרויה. ראשית כל זה טבעי- להמשיך לחזר אחרי האהבה שאבדה, לחשוש, לא לרצות קשר כרגע ולא להיות מוכנה אליו.. עבר רק חודש, וכל מה שאת מתארת מבחינת התחושות שלך הוא לגמרי טבעי.

לגבי הסביבה שלך- אני מציעה לשמוע לעצתם ולא ליצור איתו קשר. הבחור כנראה לא מעוניין, אם היה מעוניין היה בוודאי עושה מעשה. הוא אולי נפגע, אבל להערכתי הוא פשוט השתמש במילים שלך כדי שוב לנתק איתך מגע, ולא כי אם תתנצלי זה יחזיר אותו. בפירוש החיזורים החוזרים והרדיפה מרחיקה את הצד השני אלף שנות אור... אולי אם תנתקי באמת מגע לחלוטין זה יסייע, אולי לא. כך או כך לא הייתי מאחלת לך להיות עם בחור שממש לא בנוי לקשר. הייתי שואלת אחרת- מדוע היית בקשר שבמהלכו בן זוגך חזר ונטש אותך לפרקים? זה נשמע משהו שהוא נכון, יציב? עד כמה שהוא יהיה מקסים בתקופות "ירח הדבש" אחרי החזרה לקשר, הוא עדיין אותו בחור שלא ממש רציני. למה להמשיך לרצות איתו קשר? הרי ברור שזהו דפוס חוזר.

לגבי השפעתה של הילדות והקשרים לאחרים משמעותיים כמו ההורים- יתכן ויש לכך השפעה, אבל אני לא רואה הרבה קשר בין הילדה שקיבלה הרבה אהבה לבין חשש גדול מנטישה. אנחנו כולנו חוששים שיעזבו אותנו, יש חלקים באישיות שלנו כמו "רצון להיות מקובל, נאהב, רצוי", לרצות את האחר, לא לטעות, להרגיש שאני "בשלמות", בשליטה. אולי זה חלק מהעינין. הייתי נותנת לזה עוד זמן.

לגבי אבחנה של דיכאון, טיפול תרופתי וכו'- מאוד מוקדם להערכתי. ראשית "דיכאון" הוא מונח גדול, הוא לא עינין של חודש עם ירידות ועליות, הוא מצב עקבי, שמשפיע על כל תחומי החיים. אני לא חושבת שאת שם. אני חושבת שכרגע את בתהליך של אבל ועיבוד הכעס והרגשות- וזה לגמרי בסדר, שבתקופה כה רגישה את לא תוכלי להרגיש מאו שמחה, או בעלת עיניין לצאת עם אחרים, אולי תחושי שאין לך תיאבון למשל.. זה עדיין תקין. אך אם המצב יחמיר, לתקופה ממושכת יותר, ותחושי כי את מצטמצמת ומסתגרת - אז שווה לפנות לעזרה. לפני זה אני בהחלט חושבת שזה מצב נורמלי, תקין שקורה לכולנו וכולנו פחות או יותר נתנהל באותו אופן.

לסיכום, להקשיב לעצת האוהבים אותך- אני בטוחה שהם רוצים בטובתך. אם את עדיין לא מרגישה בשלה לקשר, זה טבעי, אך חשוב להמשיך להתראות עם אנשים, לשתף, לספר.. ולאט לאט להשתחרר מזה. לא כדאי להיכנס לפרשנויות על חרדת נטישה, הילדות, וכמובן לא לקפוץ למסקנה שאת בדיכאון. לאט לאט, צריך לתת לזמן לעשות את שלו..

בהצלחה,

שלום דנה,

נשמע שאת מאוד חרדה מהמצב בו את שרויה. ראשית כל זה טבעי- להמשיך לחזר אחרי האהבה שאבדה, לחשוש, לא לרצות קשר כרגע ולא להיות מוכנה אליו.. עבר רק חודש, וכל מה שאת מתארת מבחינת התחושות שלך הוא לגמרי טבעי.

לגבי הסביבה שלך- אני מציעה לשמוע לעצתם ולא ליצור איתו קשר. הבחור כנראה לא מעוניין, אם היה מעוניין היה בוודאי עושה מעשה. הוא אולי נפגע, אבל להערכתי הוא פשוט השתמש במילים שלך כדי שוב לנתק איתך מגע, ולא כי אם תתנצלי זה יחזיר אותו. בפירוש החיזורים החוזרים והרדיפה מרחיקה את הצד השני אלף שנות אור... אולי אם תנתקי באמת מגע לחלוטין זה יסייע, אולי לא. כך או כך לא הייתי מאחלת לך להיות עם בחור שממש לא בנוי לקשר. הייתי שואלת אחרת- מדוע היית בקשר שבמהלכו בן זוגך חזר ונטש אותך לפרקים? זה נשמע משהו שהוא נכון, יציב? עד כמה שהוא יהיה מקסים בתקופות "ירח הדבש" אחרי החזרה לקשר, הוא עדיין אותו בחור שלא ממש רציני. למה להמשיך לרצות איתו קשר? הרי ברור שזהו דפוס חוזר.

לגבי השפעתה של הילדות והקשרים לאחרים משמעותיים כמו ההורים- יתכן ויש לכך השפעה, אבל אני לא רואה הרבה קשר בין הילדה שקיבלה הרבה אהבה לבין חשש גדול מנטישה. אנחנו כולנו חוששים שיעזבו אותנו, יש חלקים באישיות שלנו כמו "רצון להיות מקובל, נאהב, רצוי", לרצות את האחר, לא לטעות, להרגיש שאני "בשלמות", בשליטה. אולי זה חלק מהעינין. הייתי נותנת לזה עוד זמן.

לגבי אבחנה של דיכאון, טיפול תרופתי וכו'- מאוד מוקדם להערכתי. ראשית "דיכאון" הוא מונח גדול, הוא לא עינין של חודש עם ירידות ועליות, הוא מצב עקבי, שמשפיע על כל תחומי החיים. אני לא חושבת שאת שם. אני חושבת שכרגע את בתהליך של אבל ועיבוד הכעס והרגשות- וזה לגמרי בסדר, שבתקופה כה רגישה את לא תוכלי להרגיש מאו שמחה, או בעלת עיניין לצאת עם אחרים, אולי תחושי שאין לך תיאבון למשל.. זה עדיין תקין. אך אם המצב יחמיר, לתקופה ממושכת יותר, ותחושי כי את מצטמצמת ומסתגרת - אז שווה לפנות לעזרה. לפני זה אני בהחלט חושבת שזה מצב נורמלי, תקין שקורה לכולנו וכולנו פחות או יותר נתנהל באותו אופן.

לסיכום, להקשיב לעצת האוהבים אותך- אני בטוחה שהם רוצים בטובתך. אם את עדיין לא מרגישה בשלה לקשר, זה טבעי, אך חשוב להמשיך להתראות עם אנשים, לשתף, לספר.. ולאט לאט להשתחרר מזה. לא כדאי להיכנס לפרשנויות על חרדת נטישה, הילדות, וכמובן לא לקפוץ למסקנה שאת בדיכאון. לאט לאט, צריך לתת לזמן לעשות את שלו..

בהצלחה,