עצה של חיים מבחינתי, אהבה כואבת

ש.ל שלום,

פרטים רבים חסרים לי על מנת לתת לך מענה.

איך היה הקשר ביניכם לפני הפרידה? על מה בדיוק היו חילוקי הדעות? למה כוונתך ב"מצב משפחתי" בעייתי שלה?

האם בתקופה שנפרדתם נודע לך כל מה שעברה (היריון, לידה, נישואין - דברים משמעותיים)?

האם הייתם בקשר במהלך הפרידה או שהיה נתק.

מה קורה היום? להבנתי היא נשואה.

אני מבינה את הקושי שלך, אך הילדה שלה היא משהו שהוא קיים, לא ניתן להחזרה, הוא חלק ממנה וימשיך להתקיים כחלק ממנה תמיד.

האם היא מעוניינת לפרק את החבילה עם בעלה?

האם בעלה מעוניין? האם הם יכולים להגיע להסכם?

האם מה שהפריע לכם בעבר בקשר לא יפריע היום או ניתן לפתרון היום?

מידע רב חסר על מנת שאוכל לתת כאן תשובה.

אם תוכל להשלים לי.

בברכה,

היי טלי, ראשית תודה
אני אשלים את כל החסר, וזה מעיד שוב על חוסר הידיעה שלי בנושא הזה.
אהבה גדולה תמיד הייתה, ובדיעבד אחרי שניפרדנו יצא לי לצאת עם נשים אחרות ואולי תגידי שזו השוואה, אבל לא קיבלתי אהבה ברמה שקיבלתי ממנה ואף פעם לא שכחתי אותה.
הקשר בינינו היה עם עליות וירידות, בעיקר כי היינו גם ילדים והיינו במקומות שונים בחיים אני הייתי עסוק בלימודים בזמן שהיא הייתה בצבא(3 שנים הבדל בינינו) לכן לא תמיד מצאתי את הזמן וזה הפריע לה, וכשאני אומר מצב משפחתי בעייתי שלה, כלומר ההורים שלה קצת חולים ואין שום תמיכה כלכלית לכן הכל היה עלי, והתמיכה שהיא הייתה זקוקה לה הייתה מעבר לקשר רגיל ולא הייתי זמין לתת לה את כל זה וכנראה זה מה שהפריד בינינו בסוף כי לא הייתי שם מספיק בנקודת זמן הזו.
תמיד המשכנו להיות בקשר, בהתחלה היו רצונות ממנה לחזור אבל אני הייתי מבוצר בעמדתי, כנראה אגו, נודע לי ממנה שהיא מתחתנת ולא הצלחתי להבין ממנה למה, הרבה שיחות היו מלוות בבכי,עד היום.
רק לאחר זמן מה כשנודע לי ממנה שהיא בהריון אז הוסבר לי שדבר גרר דבר ולא הייתה לה ברירה, משפחה לחצה, ולפעמים במצב כזה לא מוכנים להפיל.
כמובן שאחרי זה נעלמתי המשכתי הלאה, ניסיתי לשכוח, וכל פרק זמן הקשר התחדש והכל צף, אפילו שמהצד זה ניראה חסר סיכוי, משהו לא ברור החזיק אותי תמיד שם, כנראה אהבה וגם כאב.
כיום היא נשואה אבל לא באושר, הבעל בקושי איתה, אין תקשורת ואין אהבה, לפי דבריה זו הייתה טעות מההתחלה אבל זה היה כדור שלג.
המצב כרגע כאילו תלוי בי, אם אסכים היא תהיה מוכנה לעשות הכל וכנראה שגם הבעל לא כל כך יתנגד למרות שאני לא מעורה לעומק כי פשוט לא נוח לי להיכנס ביניהם.
אני אסכם ואגיד שמעריכים משהו רק אחרי שמאבדים אותו, אני יודע שכיום אנחנו באמת באותו מצב כמו שהיינו לפני 3 שנים שהיינו יחד ואפילו אוהבים יותר, וכל מה שהפריע לקשר בעבר כבר לא רלוונטי ונראה כל כך זניח לעומת הקושי שאני חווה עכשיו.
אגיד שזה יכול להתפרש שאני תמים וכל מה שהיא אומרת אני מאמין, אבל זה ממש לא ככה היינו שנים יחד אנחנו מכירים אחד את השניה מעולה, אני מאמין לכל מילה וגם יודע שאין סיבה לשקר, אני כמובן לא מבליג וקרו הרבה מצבים מצידי של כעס ולעולם גם לא אבין את המצב שהיא הגיע אליו ומבחינתי אני מאוכזב ופגוע עד עמקי נישמתי.
מצד שני אני פשוט לא מאושר בכל מצב אחר, אני לא יודע מה לקחת בחשבון, האם אני מוכן לקבל את המטען איתו היא באה ומה זה כלול בתוכו נפשית וכלכלית, והאם זה יהיה כמו שאנחנו מדמיינים, וגם נושא של משפחה מעסיק אותי איך יקבלו את זה.
מבחינתי שיש לה משהו שלא שלי הורס את הקסם שיש בין בני זוג ותמיד זה יהיה לי מול העיניים אך הלוואי ואני טועה ואולי בעתיד עם ילדים משותפים הרגש הכואב הזה יתמוסס לו.
אשמח לשמוע מניסיונך המקצועי

ש.ל,

חשוב לי לציין שלעתים אין תשובה אחת שהיא חד משמעית (מה שגם שתמיד האדם מחליט לגבי עצמו, אך אנסה לשפוך מעט אור לאחר הנתונים שהוספת.

ממה שאתה מתאר, נראה שבת הזוג הקודמת שלך ככל הנראה נכנסה לקשר של נישואין לא מהמקום הנכון, היא נכנסה להיריון, מה שהוביל כנראה לנסות להיכנס לקשר נישואין וכנראה גם בתוספת ללחצים של משפחה, היעדר תמיכה כלכלית ורגשית, שעלולה מאד להעיב להחלטה להפוך לאם חד הורית, מה שנאמר, המצב מורכב ולא פשוט ולהביא להחלטה להינשא גם לאדם שלא מתאים.

פעמים רבות אנו לומדים בחיים דברים בדיעבד, מה שנקרא "החכמה שבדיעבד".

וזה גם חלק מההתפתות שלנו כבני אדם. לטעות, לקבל את אותם טעויות ולהמשיך קדימה עם תובנות חדשות על עצמינו ועל חיינו.

חשוב לבחון שחברתך הקודמת לא מחפשת אצלך מפלט מפני בעלה.

יתכן שיש שם רגשות וזה לא המצב...

תראה, זו סיטואציה לא פשוטה. אם היא נפרדת מבעלה יהיה כאן סיפור של גירושים, של אחריות שלו כלפי הילדה, של משמורת, מזונות (אני לא עורכת דין ולא יכולה לתת יעוץ בכיוון זה אך אנו לא יודעים איך הם יפעלו בנושא הזה, אך זה פירוק משפחה עם כל המשתמע מכך). אינני מציינת שאתה הגורם המפרק. היא זו שצריכה להחליט מה היא רוצה.

אם לא מחזיק אותם שום דבר בזוגיות יש כאן שאלה.

היא תצטרך לקבל החלטה גדולה כאן לטובת המשך חייה.

במידה ואתם תהיו בקשר (=אני קצת "רצה" קדימה), כמובן שזה לקבל אותה עם כל החבילה, זה לקבל אותה עם ביתה (שיכול להיות שמאד תתחבר אליה..) ועם הרקע של המשפחה שמגיעה ממנה. אם אתה מגיע מרקע של משפחה חזקה, זה יכול להיות לטובה.

וכן יתכנו לכם ילדים משותפים.

נראה שהיא צריכה להחליט מה היא רוצה. ונשמע לי שהיא פועלת ממקום לא פשוט, כי בהיעדר תמיכה מהמשפחה (נשמע לי לא רק כלכלית, אלא גם רגשית) לחתוך החלטות כאילו הן מאד לא פשוטות.

הייתי מציעה לה לקבל עזרה בשיחות או דרך קופ"ח אצל פסיכותרפיסט, עו"ס או פסיכולוג או דרך שירותי הרווחה באזור מגוריה (לא לקשר שירותי רווחה להוצאת ילדים מהבית) שירותי רווחה נועדו לתת מענה רחב מאד של שירותים לאזרח וחלקם גם שיחות מסובסדות שיכולות מאד להקל עליה בקבלת החלטות.

אני מאחלת הצלחה בכל אשר יהיה ומבינה את הדילמות שלך,

תודה רבה לך טלי,
עזרת לי להבין עוד כמה דברים בסיפור הזה.
רק הזמן והרגש יגידו..