שנה אחרי לידה, יחסים בין אישים וסקס פסקו

מנהל הפורום

טובי פלד
טובי פלד
לקביעת תור אצל טובי פלד ללא פרסום בפורום
 
  • שנה אחרי לידה, יחסים בין אישים וסקס פסקו
    נעמה
    24/04/2016

    שלום לכולם,
    אני בת 28, נשואה כשנתיים ויש לי ילד בן שנה, החיים הזוגיים נהפכו שיגרתיים, שוחחתי על זה מספר פעמים עם בעלי ובכל פעם היה שינוי רגעי וחזר לשגרה הקודמת(לרוב מבחינה מינית). אנו כמעט ולא מקיימים יחסי מין ואיני מרגישה צורך בזה מלבד הרצון להרגיש זוגיות, גם הוא לא יוזם.כחלק מהרצון שלי להתקרב אליו אני הולכת למקווה בכדי שנרגיש שזה יותר מיוחד, ש"נחכה" אחד לשני שבועיים אבל זה לא עונה על כך.
    יש בינינו מחלוקות לגבי גידול הילד, כאשר אני מאוד סבלנית והוא חסר סבלות, צועק דבר אשר גורם לי לאי חשק ורצון להיות קרובה אליו. בנוסף אי השיוויון במטלות הבית שמתבטאות בכך שהוא טוען שכאשר הוא חוזר מהעבודה הוא עייף,ולעומת זו לטענותו אני מסיימת לעבוד ב 14:00 אז קל לי יותר (מ-16:00 אני עם הילד עד שנרדם) אני מרגישה זלזול מצדו בכל העשייה שלי בבית וכלפי הילד.
    מה עלי לעשות?אני מרגישה שהוא לא תורם לי בכלום מלבד היותו אב הבן שלי.
    תודה מראש
    נעמה

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • השקעה דווקא כשאין מגע, וכמה טיפים

    עדי בדיחי
    24/04/2016

    שלום נעמה,

    העלית למעשה מתח בין שניכם מאז כניסת ההורות לחייכם, דבר המשפיע הן על רמת הקירבה ביניכם, הכבוד וההדדיות והן על רמת הצורך והרצון ביחסים אינטימיים. נגעת בנושא של המקוה ואני רוצה לחדד- נכון שלאחר שבועיים של "פסק זמן" יש סיכוי רב יותר ל"כיף-כיף" ולקירבה- רק אם השקעתם מספיק בשבועיים בהם לא היתה נגיעה ביניכם. כלומר, אם תעבדו נכון על תקשורת וקירבה מילולית, אינטימיות מסוג אחר- כך הסיכוי להרגיש תשוקה וגעגוע הם רבים יותר.

    אני מבינה שיש ביניכם חילוקי דעות לגבי מטלות הבית וההקרבה שכל אחד צריך להקריב גם בהורות, בניהול הבית ובזוגיות. הרבה פעמים בגלל שהאשה כביכול "יותר בבית", משמעו כי היא נחה יותר- לא תמיד כך זה המצב. לפעמים קל יותר לעבוד מאשר להיות בבית עם הילדים, לצורך העינין. כל אחת ואיך שהיא מרגישה, וכמובן ההרגשה תלויה לא פעם בבן הזוג.

    אם את מסיימת ב-14:00 ויש לך כשעה או יותר לנוח (מבלי לעשות כלום, רק לנוח) - עשי זאת. הדבר יתדלק אותך באנרגיות ובמנוחה- ותוכלי להגיע לילד ובהמשך, גם לקבל את הבעל - הרבה יותר רגועה (וזה כבר ידביק אותו וגם הוא יהיה סבלני יותר). הייתי מציעה לך לנסות לסדר את שעות היום שלך- לדעת שכשאת מגיעה הביתה את נחה, מתקלחת, אוכלת- מה שמתאים לך וכולל בתוכו מנוחה ו"רק את" לעצמך. לאחר איסוף הילד, להצעתי תיפגשי עם חברה, תצאי קצת לטייל איתו, עשי משהו מעניין יותר. את הבעל כדאי לקבל בחיוך, ועם ארוחה. ורק לאחר שהוא שבע, מעט נח, מתקלח- אפשר להתחיל את הערב במשותף ולדבר קצת.. נסי לעשות זאת כמה ערבים, אני בטוחה שתראי את השינוי.

    המסר הוא לא שאת תעבדי קשה יותר, תתרפסי מולו ותהיי האשה "הקטנה", אלא המסר הוא לפעול ולבוא לקראתו, להוכיח לו כמה הוא חשוב לך, לעבוד על תקשורת מקרבת ובריאה, לעבוד על כבוד (מחכה לו ארוחה, אשה עם חיוך ולא עם תלונה) והכבוד יחזור אלייך. אני מאמינה שכשהוא יראה את השינוי הזה - הוא ירצה לשמר אותו, וידע להחזיר לך בהתאם.

    רק לאחר מכן, כאשר את חשה כי המתח מעט שקע, ויש ביניכם שיחות מקרבות, ניתן לפתוח מה את חשה בדיוק, או מה יעשה לך טוב. למשל- שיבחר הוא לבד מטלה או שתיים שאת צריכה בהן עזרה, כמו לקלח/ להאכיל / לארגן. כל יום שהוא חוזר (או מה שמתאים לכם) שיסייע לך במשהו אחד או שניים בבית. ולא כשהוא מיד חוזר אלא לאחר זמן מנוחה.

    מקוה שהטיפים יסייעו.. החשוב הוא- להתקרב דווקא בשבועיים בהם אין קירבה פיזית כדי שהדבר דווקא יביא אותה חזרה.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו