פוחדת.. שקועה בעצמי בלי סיבה..

הי שני,

ראשית אני מצטערת לשמוע על מה שעבר עלייך, ללא ספק עברת חיים מורכבים. העובדה שבנית לעצמך חיים טובים דיים עם שותף איכותי ואף משפחה היא משמעותית מאוד.

הדברים אולי באמת "רק" בראש שלך, אבל אנחנו שם מתמקדים - מה קורה בראש שלך, ולאן מחשבותייך נודדות ולכן גם פעולותייך. נשמע שמדובר באמת בבעל מסור. הוא דיבר עם אותה אישה בנוכחותך ועל כן בוודאי לא התכוון למשהו אחר מעבר לנחמדות. הרבה אנשים סימפטיים הם פשוט סימפטיים לכולם. ולפעמים מול המין השני זה יכול להתפרש אחרת למרות שלא כך הדבר.

המקומות הרגישים אצלך יושבים על אותם חוסרים שלא קיבלת בעבר ואת כן מקבלת איתו. החשש שהכל יפול, שלא תהיה לך שליטה , הוא חשש מובן. לכולנו באופן זה או אחר יש חשש לאבד את "רכושנו" מבחינת בן הזוג, משפחה, איכות חיים וכו'. אצלך הדבר מורכב בשל החיים שעברת. רצוי שתשוחחי על כך עם בעלך, חשוב שהוא ידע באמת עד כמה את רגישה ולמה את נודדת למחשבות כאלה. זה ברמה הזוגית.

ברמה הפרטנית, את בוודאי יודעת, שעל מנת להקל עלייך את תמיד מוזמנת לפנות לתמיכה מקצועית ולקבל שיחות, אפילו לתקופה זמנית, כדי לעבד מעט את מה שעבר עלייך מול איש מקצוע. יתכן והיית בטיפול כזה בעבר, אבל כעת שאת נשואה, וחושבת על הרחבת המשפחה, כמובן הדברים האלו הם דינמיים ויכולים להביא מחשבות שונות, חששות, כמובן שכל אחד מבני הזוג מביא את המקומות האלו לתוך הקשר. על מנת לעזור לך להפריד ולהתמודד בכל "החזיתות" מטפל יכול לסייע בכך.

אני משוכנעת שהרבה מאוד מהדברים שאת חווה יכולים להיפתר או לפחות להיות פחותים בעוצמתם אם תוכלי לשתף גורם כזה.

מאחלת בהצלחה רבה,

היי עדי,
תודה על התגובה המהירה
שוחחתי אתמול עם בעלי (בדמעות רבות) ואמרתי לו שאני מאוד פוחדת שמשהו יקרה לנו
חזרתי ואמרתי לו כמה היו לי חיים קשים (הוא יודע את זה כבר כמובן), כמה אני מאושרת היום שיש לי משפחה שהקמתי בעצמי וכמה שאני פוחדת שמשהו רע יקרה.
אמרתי לו שמדי פעם יש לי ירידת ביטחון עצמי ושאני זקוקה לחיזוקים ממנו, שיגיד לי כמה אני משמעותית עבורו, שהוא אוהב אותי ושהוא שמח שהוא התחתן איתי וחי איתי.
ביקשתי ממנו שיגיד לי שאין לי מה לדאוג וששום דבר לא יקרה.
הוא מצידו אמר לי "למה שיקרה משהו" ? ושאני יכולה להיות רגועה.
עוד הוסיף שמאוד קשה לו לחיות ככה שאני חסרת ביטחון, שיש לי חרדות לגבי דברים רבים, שאני כל הזמן זקוקה ליחס וחיזוקים ממנו ושהוא לא מבין למה זה קורה.
שאלתי אם הוא אוהב אותי כמו פעם והוא אמר שכן ושאני צריכה לבטוח בו.
עוד הציע שאגש לטיפול כדי שיעזרו לי להתמודד עם החרדות האלה שמשפיעות עלי מאוד.

הבעיה היא שאני מרגישה שהוא לא מבין כמה נשים זקוקות לחיזוקים אחת לכמה זמן וכמה הן צריכות שיגידו להן כל הזמן כמה הן משמעותיות ויפות וחשובות.
הייתה תקופה שהוא אמר לי את זה המון, מאז הולדת בננו ובעקבות ריבים רבים שהיו לנו הוא כבר אומר לי את זה פחות...

אני מנסה להסביר לו שזה משהו שקיים אצל נשים רבות ולא רק אצלי, קצת קשה לי להגיע אליו למרות שהוא מאוד משתדל
עדי - האם זה הגיוני שבתחילת הקשר יש יותר חיבוקים ונשיקות וככל שהזמן עובר (במיוחד אחרי שנולד ילד) זה הולך ופוחת?
יכול להיות שאם אני אחבק אותו בכל הזדמנות ואתן מעצמי זה יגרום לשינוי חיובי גם אצלו והוא יתחיל לתת יותר?

איך אני יכולה לגרום לו לרצות להעלות לי את הביטחון העצמי?
איך אני יכולה במקביל לטיפול לשמור על שפיות ולבטוח במה שיש לנו?

הי שוב,

אני שמחה שעשית את השיחה הזאת ונכון לשתף ובעיקר שמודבר בבן זוג שמקשיב ומכיל כמוהו.

אני חושבת שאין מה להשוות לנשים אחרות- קודם כל כל אחד ומה שהוא זקוק לו, מצד שני, אני חושבת שלאור העבר הלא פשוט שלך העוצמות אצלך מעט שונות, ובן זוגך מרגיש אחריות שתרגישי טוב יותר- בעוד האחריות היא אצלך. אי אפשר "לגרום" לסביבה לעזור לנו ולטפל בפצעים שלנו- הם יכולים בהחלט לסייע להקל, אבל כל עוד הפצע מדמם- אף פלסטר לא באמת ירפא אותו. כלומר, כל עוד הוא יגיד לך מילים חמות וחיזוקים חוזרים- זה יעזור כמו אקמול, לאותם רגעים. יגיע המחר ותזדקקי לכך שוב, ושוב.. עד שתטפלי בשורש העיניין. השורש עצמו הוא את, ומה שחווית, ואיך הדברים השפיעו היום על הצרכים שלך האישיים והזוגיים.

כשאת אומרת שהוא לא מבין שאשה צריכה חיזוקים- אני לא בטוחה שמדובר בזה. אני חושבת שהוא כן מבין, וכן נותן לך אותם, אך כיוון שאת כ"כ זקוקה לזה (כי שם המשבצת החסרה, עליה הדברים יושבים- חוסר ביטחון וכו') את מנחשת או משערת שהוא לא מבין כמה אשה זקוקה לכך... שוב, האחריות היא לא עליו. בן זוג, כל אחד, לא יכול להיות זה שאחראי לאושר שלנו.. אנחנו אחראים לו. ואנחנו כן יכולים לספר לסביבה מה יעזור לנו, אבל לא תמיד היא "תבצע". ולא תמיד כפי שאנחנו רוצים ובמינון שאנחנו רוצים. לכן הכל הכל תלוי בנו.

בן זוגך אמר זאת מפורש, כך נראה, שקשה לו לחיות עם חוסר הביטחון שלך וען החרדות שלך והצורך השוטף שלך בחיזוקים. מה שבעצם הוא אומר לך, "אני לא יכול לשאת עליי את האושר שלך ואת האחריות לכך שתרגישי טוב. אני עושה מה שאפשר." ואז ממליץ שתגשי לטיפול, כיוון שהוא מבין שהדברים הם הרבה מעבר לרמה הזודגית ולמה ש"כל אשה זקוקה". הדברים הם ברמה האישית הפרטנית קודם כל, כשתחושי הקלה במקומות האישיים את תתפלאי לדעת איך זה משפיע ישירות גם על מה שתחושי בתוך הזוגיות.

כשתתחילי טיפול, אם תבחרי בכך, את בהחלט תצליחי לשמור על שפיות- ובעלך מאוד יעריך אותך על ההחלטה שלך, הוא יתמוך בך ואולי אפילו יותר ממה שקורה היום.

לגבי שנים ראשונות לזוגיות לעומת ההמשך- אצל כל זוג המינונים יכולים לרדת (או לעלות) אחרי שנים ואולי גם אחרי הולדת ילד למשפחה. הדברים נעשים שונים- שיגרה, שחיקה לפעמים, הכל תלוי בתקשורת בין בני הזוג. בתחילת הקשר יש רצון של שני הצדדים למשוך את הצד השני, לנצור את הקשר כי הוא עדיין טרי. כשהוא ממוסד, בנוי, יציב- אין את הצורך כל הזמן להגיד ולחזור על התנהגויות של חיזור, כי כביכול המערכת הזוגית יציבה.

אצלך, זה לא מובן כ"כ מאליו. את מתהלכת כל הזמן עם חוויות העבר, הן אלו שכרגע מעצבות את הרגשות שלך כלפי הזוגיות. ולכן, זה שונה מ"אשה רגילה" שחוותה ילדות אולי שונה. כולנו צריכים דברים שונים, כולנו סוחבים דברים שונים איתנו מהילדות- השאלה מה אנחנו עושים עם זה. האחריות היא רק עלינו.

בהצלחה,

נתת לי חומר למחשבה :-)