בעיות בחופשת לידה, עם הבעל ועם העבודה שלו...

היי

אז נכון שיותר ממה שאת דואגת לו לארוחה חמה בערב, את בעצם דואגת לעתיד שלך אויש סליחה... "שלכם".
ובאמת שניתן להבין ולהעריך מאוד את ההשקעה שלך בכל מה שקשור לעבודות הבית והטיפול בילד אבל זה בדיוק מה שמרחיק אותך מהמטרה. יש סיכוי שמתי שהוא יישבר לך להחזיק את ההסדר החד צדדי הזה. אז כדאי שתעשי חישוב מסלול מחדש ותעדכני את התוכנה כדלהלן.

1. תני "מעצמך" ולא את "עצמך"!
2. תוסיפי צבע וגיוון לשגרת היום יום שלך בלי קשר אליו.
3. ארוחה חמה ומשותפת - כן. אבל בא לו משהו טעים? שיכין לעצמו או שיזמין שרות...

בלי קשר ואולי כן... תבדקי > מדוע הוא מעדיף לבלות מחוץ לבית או במחשב במקום לבלות איתך בבית.

בהצלחה.

לא הבנתי איך אני מבטלת את עצמי?
האם כל מה שאני עושה נראה כהקרבה?
אני לא עושה את זה כי אני יודעת שזה ישתלם לי, אני עושה את זה בכיף (אני גם אוהבת לבשל ולאפות) ולטפל בתינוק זה מעצם היותי בחופשת לידה.
נכון, אבל אני יודעת שקצת סבלנות מצידי תשתלם לנו בעתיד הקרוב.
בעלי מאוד לחוץ ויש לו המון עבודה, הוא לקח את אחד החדרים בבית ועשה שם משרד קטן, לעתים הוא יושב שם עד שעות מאוחרות של הלילה כדי לעבוד.
אני יודעת שיש עליו לחץ גדול מאוד, הוא הולך כי הוא צריך לעבוד
התכוונת שאולי הוא לא רוצה לבלות איתי בבית?

שלום עדי,

ראשית מזל טוב.

לגבי מה שתארת- אני מבינה שהחלק שלו הוא העבודה הקשה עכשיו ואח"כ תקצרו את הפירות, והחלק שלך הוא יותר לשאת את התסכול שנגרם מכך, לטפל בכל הקשור לתינוק ולבית, ולקבל את "הגזירה". אני לא רואה את זה כך.

אני חושבת שכמו בכל זוגיות הדדית- יש השקעה במסביב- כולל עבודה ופרנסה, ויש השקעה "בתוך" שהיא הזוגיות. נכון שלעתיד לבוא ההשקעה היום תניב פירות- הם פירות חומריים בלבד. ההשקעה שלו היום והעבודה האינטנסיבית סביב השעות לא תביא לכבוד הדדי, אמון, הקשבה הדדית או תקשורת. מה שיביא את אלו זה העבודה עליהם בשנים הראשונות והקריטיות לזוגיות. חשבי אם המצב ימשך ככה עוד מספר שנים, אז יהיה ילד נוסף אולי, וצורך כלכלי אחר. חשוב עכשיו לטפל במקום הרגשי בו הזוגיות עומדת.

פרקטית, אני חושבת שכדאי לשבת יחד, קודם כל להמשיך לפרגן לו ככל הניתן על ההשקעה שלו (יתכן ואת חשה "חייבת" כי את לא עובדת.. אבל את כן- את עובדת כ"מטפלת", כ"אמא", כ"מנקה", כ"מבשלת", כ"מגהצת" כ"מכבסת"...). לתגמל אותו במה שאת יכולה- אוכל טעים, בית נקי לחזור אליו- מה שאת רוצה ויכולה. אבל, מאידך, לא להפקיר את הזוגיות האמיתית- לקבוע שיחה בשבוע- קבועה (תני לו להחליט מתי), לקבוע בילוי בשבוע- קבוע (שישי בבית קפה, שישי בים, ערב בים, לא חשוב). דאגי לסידור מתאים לילד- הפגישה והשיחה צריכים להיות רק שלכם. אני חושבת שלאחר תקופה של שיחה קבועה ובילוי יחד, יהיה יותר מקום להצמיח תקשורת.

החשש שלי שהדברים ילכו ויצטברו, את תלכי ותעשי גדושה יותר ויותר- ובסוף תתפוצצי, ובצדק. חשוב מאוד "למנן" את ההצפה הרגשית, לתת לה מקום, לשוחח איתו- לא להאשים. להזמין לשיחה, להכיל, ויחד עם זאת להגיד מה את מרגישה ומה היית רוצה שיקרה- בלי רגשנות עודפת.

אפשר גם לחשוב מה את כאשתו של בעל העסק יכולה לסייע- ברמת הפקידות, ניירת, אדמיניסטרציה- כדי לפנות לו זמן. האם הוא יכול להשאיר לך עבודה בבית ובכך תרגישי שאת מסייעת לפינוי הזמן שלו? זו אמנם עצה מאוד קונקרטית, אך היא נועדה ליצור ביניכם דיאלוג מתאים ו"ביחד", פחות חשיבה של "אני ואתה". מה אני עושה ומה אתה עושה. אלא מה אנחנו יחד עושים כדי להרגיש טוב יותר בתוך הזוגיות המשותפת.

בהצלחה,

היי עדי,
תודה על התגובה
האמת שחשבתי שתגידי לי שהכל בסדר ושאין לי ממה לדאוג אבל ענית בדיוק ההיפך, אוקי :-)
אכן כמו שכתבת, החלק שלו זה לעבוד קשה, הוא באמת עובד קשה מאוד (עצמאי בתחום הנדל"ן) לפעמים הוא מתעורר באמצע הלילה כי לא יכול להירדם מרוב לחץ ופורש למחשב לעבוד, הוא כרגע בונה לעצמו שם ומוניטין, הוא מתחיל את פרויקט הבניה הראשון שלו וזה לא פשוט.
מטבע הדברים אני בחופשת לידה ולכן מטפלת בתינוק, בין היתר גם מכבסת, מנקה ומבשלת.
מבחינת ההשקעה שלו אני מנסה להסתכל על הדברים החיוביים - בשבתות הוא אופה לנו לחם, הוא אוהב להכין פיצות מדי פעם, הוא קונה הכל לבית ודואג שלא יחסר לנו כלום.
מכיוון ששנינו מאוד עייפים והאינטימיות בינינו קצת נזנחה קבענו לנו יום בשבוע לסקס, בינתיים עומדים בזה יפה.
אני מפרגנת לו על עבודתו תמיד אבל קשה לי מאוד שבימי שישי בבוקר הוא מעדיף לעבוד ובשבתות הוא פורש למחשב כי יש לו עבודה שלא יכולה לסבול דיחוי.
אם אני מעירה לו הוא אומר שאני עושה פרצופים, לא מפרגנת, שאני חייבת להבין שהוא מאוד לחוץ ושהוא לא מבין למה אני מתנהגת כמו ילדה שלא מבינה את גודל העבודה שיש לו. אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר וכמה שאגיד לו ששישי שבת אלו ימים של ביחד ושל משפחה הוא לא יבין.
ביקשתי גם כמה פעמים שיגיע בשעות הערב המוקדמות כדי שנוכל לאכול ארוחת ערב יחד אבל זה לא קורה, יש לו הרבה עבודה, הוא יותר מרוכז בשעות הערב אחרי שכל הפגישות הסתיימו ולכן תמיד הוא מגיע בשעה 9 בערב בערך.
אם אבקש ממנו ליזום לנו בילוי זה לא יקרה.. כבר רמזתי כמה פעמים על מסעדה כמו או אחרת ולא קרה עם זה שום דבר, הוא פשוט לא בראש הזה.
לא הבנתי למה כתבת שאלו השנים הקריטיות לזוגיות ? אם לא ניצור לנו זמן של ביחד וזמנים קבועים לשיחות זה יהרוס לנו בעתיד?
את כותבת שאדאג לסידור מתאים לילד כדי שנוכל לצאת - ושוב השאלה שלי היא האם אני צריכה לעשות את כל המאמץ הזה כדי לשמור על הזוגיות שלנו?
האם אני זו שצריכה לקבוע לנו דברים, למצוא סידור לילד, האם אני זו שצריכה ליזום את השיחות והבילויים יחד?

שלום שוב וסליחה על המענה המאוחר,

ראשית אני שמחה לשמוע שיש דברים חיוביים שהוא כן עושה, זה משמח. דבר שני, לשאלותייך-

1. בוודאי שאם עכשיו לא תשקיעו בתקשורת, בביחד, בהשקעה של כבוד זה לזה, של שיחות משותפות, של בניית חוויות ביחד- הדבר ישפיע בהמשך. אם לא נשקה את הזרע הזה הוא לא יגדל. אני חושבת שהוא כרגע משקיע את המרץ וההשקעה בעבודה, שהיא מקור פרנסה ולכן גם מקור רווחה עבורכם. אבל רווחה לא מסתכמת בכסף, ממש לא. לראיה, יש הרבה משפחות שכלכלית הן מסתדרות מעולה, אך יהיו מוכנות לוותר על הרבה כדי להביא לשלום בית, לתקשורת טובה, לזוגיות טובה. הרי איזה ערך יש לכל הרווחה הזאת אם אין תקשורת, ואין ביחד, ואין "בית" חם לחזור אליו? אני חלילה לא אומרת שזה המצב כאן, אבל להערכתי כרגע יש להשקיע את המאמצים בבניית תקשורת, בבניית זמנים משותפים- כפי שעשיתם עם נושא האינטימיות כך יש לפנות מקום גם לשיחות- איך עבר עליך השבוע למשל, עם ארוחה טובה ביחד (שעה וחצי- שעתיים ביום שישי למשל).

2. לגבי יוזמה- כן, כרגע אני חושבת שהיוזמה צריכה להיות שלך, כיוון שהוא פחות רואה את המשמעות והיעילות כרגע הוא גם לא יזום ולא יבין "רמזים". צריך לפעול במעשים, אני בטוחה שאם לא תציפי אותו אלא זה יהיה מדוד, למשל תזמיני מקום במסעדה טובה מראש, ותעדכני אותו שיוכל לפנות זמן. או שתקבעו מראש זמן ביחד כמו הדוגמה של יום שישי- פיקניק, ים, בית קפה, סרט, לא חשוב. שזה יהיה זמן "שלכם". ההשקעה כרגע היא סביב הרווחה הכלכלית וסביב אינטימיות שזה מצוין. צריך להכניס גם את המקום הרגשי- כיוון שלך זה מפריע, ובצדק, את חלק נכבד מהזוגיות. חשוב ששני הצדדים ישקיעו וירגישו שאחד עוזר לשני להתמודד עם המצב. ואם את היוזמת- זה בסדר גמור.
הרבה פעמים אנחנו יוזמות צעד ומביאות לשינוי של ממש בתוך הבית. זוהי ה"בינה היתרה" אצל האשה, בהשלמה לאיכויות שיש לגבר מאידך.