האם לנסות שוב או לזרום כי אין ברירה

שלום.נשואים כמעט שלושים שנה.אנחנו רוב הזמן.נמצאים.לא בשיתוף.לא ישנים יחד אין כמעט שיחות חולין.רק ידיעה פה ושם נדרשת בגלל ילדים. מזון.ואחר.אם נדרש.אם יצא שדיברנו מעל זמן אין המשכיות.לדו שיח.או תוצאה.דוגמא אם שמר על הבן לא התקשר לספר כמובן לא ענה לי לטלפון לא שיתף. ועוד הרבה דוגמאות.כך יוצא לפעמים שאנחנו לא מדברים מתראים יום יומיים חצאי ימים. בשבת רק בקידוש בתקשורת מינמלית אני והוא. יש לציין הוא אבא מעניק אינטלגנט. אבל אנחנו אני והוא התעייפנו אחד מהשני גם לא הגענו לדבר הישגי כמו בילויים /משפחות/שידרוג מראה הבית/או סתם כיף משותף חגים שבתות עובדת מאוד. אך מעולם לא קנה לי דבר. אני קניתי לו.מתנה שיתוף ועוד ...החיים טובים בהחלט אבל נדרש לשמוח לדעת להתקדם בשביל הילדים בשביל עצמנו. בשביל שאני לא אפול שדודה פיזית או נפשית כי חסר לי היחס האמיתי. אז האם לקפד ראשי ולבוא אליו ולשאול מה קורה ...האם יש לך מישהי האם יש לך בעיה פיזית גברית למה אתה באמת לא מדבר ניגש מבקש שוכב איתי. (האמת אני לא מתגעגעת אליו) חוסר התקשורת בצבירה חיובית נעלמה ודעכה לפני כ חמש שנים. בגלל כמה סיבות שינוי תעסוקה שלו וכמיהה יתרה לדיקטטורה על ידו כלפי. גם אני לא הייתי אדישה עניתי צעקתי בכיתי ביקשתי התחננתי השתדלתי. כלום לא עזר. הוא טען. תתרגלי אנחנו זוג כזה ובעיקר עד היום פשוט שותק לא מדבר ובורח. כל הזמן בורח.נוסע.הולך ישן. נעלם. ובעיקר לא מדברים בענינים של אני והוא.יחד .אישות צחוק בילוי.עשייה בניה.נכונות ביקורי משפחה חופשות אין. כי זה בעיניו בזבוז. ולא ראוי שארצה בכלל בכל אופן האם נכון ממני לנסות שוב להוריד מעצמי את הטעייה ולוותר על התשובות ולשתות ערק לפני. להתלבש כאישה ולבוא לגעת בו. לשאול שאלה.במחיר שהוא אולי ירצה אבל לאחר שעה יחסור לדיקטטורה. האם לוותר על האומץ או על התשובות שהוא חייב לי.