עזרה

יקרה, ליבי איתך. אבל אסור שבעיה עם החותנת תגרום לבעיה ביניכם כזוג. מה בעלך אשם?
הדרך הכי מוצלחת היא פשוט לתקשר. נפלא שיש בך התבונה להבין שהיא לא פועלת מתוך רוע, כך תהיי רכה אך ישירה, אסרטיבית מכבדת ולא פוגעת בשיחה. ברוח טובה ולא בריב, תסבירי לה שאת מאוד אוהבת אותה, נעים ונחמד לך בקירבתה, אבל את גם זקוקה למרחב. אתם זוג צעיר שמאוד חשובה לו האינטימיות והפרטיות. תסבירי מהי התחושה שאת לפעמים לא לבושה, עסוקה או נחה ומלחיץ אותך שמישהו עשוי להיכנס בלי להודיע וכשאת בעצם לא ממש פנויה אליו. תסבירי שאת רוצה בביתך להרגיש "בבית" ולא תמיד להיות מוכנה לביקור.
אולי בעלך יסכים לדבר ולהסביר לה את זה שהקירבה הפיסית לא צריכה להיות מעיקה ומנג'סת. אתם רוצים לגדול לבד. לעשות אפילו טעויות ולהתמודד.
וכשהיא תרצה לבקר - שתרים טלפון כדי לבדוק אם זה מתאים לך/לכם. תודיעו לה שזה הצורך שלכם כדי להשאר בשכונה ואתם מבקשים שתכבד את רצונכם לפרטיות.

בהתחלה חשבתי שהיא עושה את זה לא מרוע, אבל עכשיו אני בספק... אמרתי לה שהיא לא נותנת לנו פרטיות ואנחנו כל הזמן רבים בגללה ובסוף נתגרש למרות שאני אוהבת את בן שלה, והיא במקום להגיד שהיא תתן לנו פרטיות היא אמרה לנו שאם אנחנו רבים אז גם ככה נתגרש.. היא מרכלת עלי עם השכנים ,היא מבקרת אותי על איך שאני מאכילה את התינוק ,מחטלת ... היא מצטרפת אלינו לכל יציאה שלנו..וכשאני יוצאתם זה היא כל הזמן על המשמר, את חושבת שזה מטוב לב... אני לא יכולה להבין אם זה מטוב לב או לא..