דפוס לא מתמודד ומתעלם של בן זוג

הי ימית,

אני מניחה שאחרי עשרים שנות נישואים את גם כאן לא מופתעת שזה הדפוס של בן זוגך, כלומר את מנוסה ורגילה להבין שכך הוא מתמודד- וזה טוב. לשאול אם לחיות עם זה או לא, אני מניחה שזו שאלה ששאלת את עצמך במשך הזוגיות לאורך השנים.. אין לה תשובה חד משמעית. יש כאן קשר ומערכת יחסים, מורכבת, ככל מערכת יחסים אחרת, עם דפוסי שלך ושלו- וזאת שאלה גדולה מדי לפורום.

עם זאת, חשוב לחדד מה את מרגישה. כרגע אני מבינה שאין ביניכם תקשורת, הדבר לא טוב לכם ובוודאי לא לילדים. אם, מתוך ההיכרות שלך עימו, את חושבת שזה הזמן לדבר ולשים את הדברים על השולחן (לפעמים שווה לחכות עוד קצת כדי שהצד השני יגיע רגוע יותר, אבל אני לא מכירה אותו לעומק.. או בכלל) - ואם אינך מסוגלת לפנות אליו כי הוא פשוט לא יהיה שם להקשיב - אולי כדאי לכתוב לו מכתב או אימייל או הודעה. בה את מסבירה לו מה את מרגישה (הדגש הוא עלייך) ואת מבקשת להציב את שתי האפשרויות שהעלית כאן - להיפרד או לשקם. אבל-

אני כותבת זאת בהסתייגות, כי כשאדם כועס קשה מאוד להביא אותו לידי שיתוף פעולה. התגובה שלו עלולה להיות קיצונית בהתאם ולומר לך "שלום", ולא בטוח שזה מה שאת מבקשת בתוך תוכך.. ולא בטוח שזה מה שטוב לבית. מההיכרות עימו את בטח תדעי לנחש כמה זמן עוד יקח לו להתקרר ולהגיע ולשוחח או לחזור לשיגרה. אם מדובר בפרק זמן שאת מוכנה לקחת - חכי לשעת הכושר, ותשבי מולו- ותגידי לו את שעל ליבך, איך את רואה את הדברים ואת הרצון שלך לשקם. הייתי שמה דגש על הנקודה הזאת דווקא- של לפייס ולשפר, כי פרידה היא תמיד אופציה. צריך לזכור את זה. כך גם תוכלי להבין טוב יותר את התגובה שלו. המסר אמור להיות ברור- שאת לא יכולה להמשיך ככה, ומשהו צריך להשתנות. להזמין אותו לשינוי הזה ביחד. העבודה היא זוגית כמובן, ולא רק שלו.

אני גם רוצה להציע לך דרך אמצע- ולא דרך קיצונית (הצגת שתי נקודות קיצון- שיקום או פרידה). אני חושבת שכן כדאי לגשת ליעוץ אישי של כמה פגישות (את לבד בשלב זה) ולשמוע קצת על הדרכים להתמודד עם מה שקורה לך מולו. הרבה פעמים זה פותח היבטים שקודם פחות היו ברורים. זה גם יתן לך תמיכה ומשענת מסוימת בתקופה כה קשה. זוהי דרך "אמצע" כי היא כן יכולה להוות לך מעבר מסוים ותמרורי דרך מה כן נכון לעשות כרגע ומה פחות.