מה לעשות עם חוסר אמון

אני בת 52 עם ילדים בן זוגי בן 41 עם ילדה.אנחנו יחד שנה וחצי.
בסך הכל כיף לנו והוא מאוד אוהב אותי ,אני רואה בעיניים.אציין שהוא לקוי שמיעה ומתפקד כרגיל הוא עובד בעבודה קבועה כבר 20 שנה נוהג ובסך הכל הכל רגיל.
הוא מתגורר עם הוריו ואימו מאוד מגוננת עליו.
הוא ילדותי ותלותי ברמות כאלו שאפילו את האוכל לעבודה אימו מכינה לו.
אני לא יודעת אם אני באמת אוהבת אותו מה שאני מרגישה זה שהזמן שאני במחיצתו די נעים לי עד שהוא מעצבן אותי עם הילדותיות שלו.
עד כאן קצת רקע.
לפני כמה חודשים ראיתי שהוא המון זמן בוצאפ וכששאלתי עם מי הוא..סובב שאראה...הוא התכתב עם ידידה והציע לה לבוא לאסוף אותה מנמל חיפה הביתה.נורא נפגעתי אבל הבלגתי כדי לא לעשות עניין.
בשבוע שעבר כשישן אצלי ולאחר שהיתה לי תחושה בעודו מתקלח נכנסתי לווצאפ שלו וראיתי חיזור אחרי מישהי אחרת [יותר גדולה ממני...]שרשומה באתר הכרויות כמוהו.צילמתי מסך ההתכתבות וכשיצא אכלנו ארוחת בוקר ברגיעה שלאחריה בררתי איתו את העניין.
הוא התנצל בכה וטען שזו טעות שלא יחזור עליה.ומעצבים זרק את המכשיר הנייד שלו..ואיים שיתאבד..[לא קונה את זה כמובן]
אמרתי לו שהאמון שלי בו נשבר ואני לא רוצה לראות אותו יותר.
כל אותו היום כתב לי שהוא מתנצל על הטעות ושוב ושוב בכה ובכה.עמדתי על שלי יומיים שבהם חשבתי המון.
לאחר ששוחחנו בוידיאו ראיתי שהוא עם ענייים אדומות בכה וצרוד..אמר לי שבכה המון וצרוד כי הוציא את התסכול שלו על משפחתו.
הסכמתי להיפגש איתו לשיחה ושם בכה שוב ושוב הסכמתי לסלוח לו למרות שהאמון נפגע.
לאחר כמה שעות הודעתי לו שאני לא שלמה עם החזרה עליו ואין טעם כי אני לא מתכוונת לחקור ולבלוש אחריו.
לחילופין הצעתי שאקח פסק זמן ממנו לפחות חודש שאז אראה מה יהיה איתי בכלל..
הוא מסרב אבל אני דוחה כל פניה שלו אלי הן בוצאפ והן בידיאו..
הסברתי לו כשאוהבים משחררים והוא לטענתו..כשאוהבים לא מרפים...חחח ילד נו..

לסיכום שאלתי היא האם אני מחמירה מגזימה?
דעתכן..