קשיים מיניים אצל בן הזוג

שלום לך...לא סתם אחת...

אין אפשרות לדעת דרך הפורום מה הנושא שמכאיב לבן זוגך מבחינה מינית אך ממה שאת מתארת יש כנראה פער בין מספר הפעמים שאת רוצה לקיים יחסי מין ומספר הפעמים שהוא רוצה לקיים יחסי מין. זה לאו דוקה קשור אליך כאישה, למרות שאני מבינה את הפגיעה שלך בנושא. את רוצה להרגיש נשית ומושכת.

אין מספר פעמים ש"צריך" לקיים יחסי מין בשבוע ולעתים בני זוג רוצים את אותו הדבר (=שלוש פעמים בשבוע או פעם בשבוע או אף פחות) העיקר שיש התאמה בין צרכים. את מתארת שאין התאמה בין צרכים וכן שיש משהו שאולי את לא מצליחה "לגעת" רגשית במה שהוא חווה.

יתכן ויחסי מין אחת לשבוע מספיקים לו יתכנו עוד דברים אך דרך הפורום יהיה קשה לדעת.

אני מבינה שאת רוצה לדבר אתו ולגייס אותו למיניות אחרת אך יתכן ומשהו בזה מרחיק אותו והוא גם מגיב בבכי (אולי מרגיש שלא מספק את מה שאת רוצה או דברים אחרים שקשה לו לשתף, אינני יודעת)...הוא מציין שזה ישתנה אך משהו כנראה מציק/מפריע/רגיש לו בתחום.

כאשר יש יחסי מין ביניכם, האם הם תקינים? האם הוא נהנה/מגיע לסיפוק? האם את נהנית? האם טוב לכם ביחד?

איך מרגיש לו אינטימיות רגשית (=לאו דווקא מינית)?

המלצתי תהיה שאם הקשר מאד טוב ויש חברות טובה ביניכם תהיה לפנות ביחד למטפל מיני, עדיף שהוא גם מטפל זוגי, אני חושבת שזו הכתובת הנכונה לסייע לכם ולבחון את הדברים. מקום בו תוכלו לדבר במקום בטוח ושומר עליכם על מכלול החוויות הזוגיות והמיניות. לדברים רבים יש פתרון ושווה לנסות...

בהצלחה רבה,

ראשית, תודה על המענה.כשאנחנו מקיימים יחסים, הוא נהנה, אף פעם לא "סובל" ו-99% אחוז מהמקרים מגיע לסיפוק. אני לא יכולה להצביע על בעיה פיזית שקיימת. אני נהנית, אני תמיד מראה לו את זה ובכלל תמיד נותנת לו תחושה שהוא הגבר בעיניי. לעולם לא אמרתי מילים רעות או משפילות,להפך.
בשיחה שהייתה לנו אז, הוא לא רצה ללכת למטפל.
את מבינה, האכזבה שלי התחלפה בכעס גדול. כעס כי הוא מכיר ויודע היטב את תחושותי והוא לא טרח לעשות דבר בכדי לשפר את זה.
הייתי כל כך שמחה לקבל ממנו תשובות אבל אין לו מה להגיד, הדבר היחיד שהוא אומר זה שאין לו הסבר לזה ושזה פשוט לא עובר לו בראש.
אז יש כאן שתי אופציות- או שהוא סובל ממשהו נפשי ולא מספר לי או שהוא לא נמשך אליי, אחד מהשניים. אני חסרת אונים.
כתבתי לו הבוקר שאני חוזרת לבית הוריי למספר ימים ושינצל את הזמן הזה לחשוב מה הוא יכול לעשות בשביל להתגבר על המשבר הזה. מבחינתי, עשיתי את המירב בשביל שהקשר יעבוד. אני תוהה לעצמי מה יהיה בעתיד- כשתהיה משפחה והתחייבויות - אז בכלל לא נשכב? לא מוכנה לחיים כאלה...
ואני לא מבקשת הרבה- אם תהיה פעם אחת שהוא יזום, אני ארגיש נהדר עם עצמי. הבעיה שגם פעם בשבוע כשאנחנו שוכבים היא מגיעה ממני.
הוא יודע ומכיר את כל מה שאני חושבת- בפועל,דבר לא נעשה...

אני מבינה את הקושי שאת מעלה ואתם שנתיים ביחד.

עם התשובה השנייה שלך, עולה שאלה לגבי התקשורת ביניכם. האם בנושאים אחרים הוא כן מתקשר, האם יותר קל לו ובנושא זה הוא יותר מסתגר?

התקשורת הנה קרקע חשובה ביותר בזוגיות ואני קוראת מדברייך שסביב נושא זה קשה לכם.

אני לא יודעת מה יעשה פסק הזמן, אני לא יודעת מה הוא חווה/מרגיש ועוד לגבי נושא המיניות בכלל שלו עם עצמו/שלו עם הסביבה ובאמת שלא ניתן לתת תשובות דרך הפורום.

אני מסכימה אתך שלא צריך להתפשר עם חיים ללא מין בהמשך הדרך ואכן נישואין וילדים מאתגרים את המקום הזה.

אם אסכם, בעיני הפתרון הטוב ביותר כאן הוא שאם אתם רוצים לתת סיכוי לקשר הזה והוא מכיל בתוכו הרבה טוב, יהיה נכון לפתוח את הדברים ואם לא זה מצליח אתם ביניכם, אז מול איש מקצוע.