הדרדרות בנישואין חסרי יחסי מין

שלום.

אני מצטער על הפוסט הארוך, זו פעם ראשונה שאני מוציא וכותב את הדברים במקום כלשהו שאינו הלב או הראש שלי. לא דיברתי על כך עם אף אחד מעולם, ופתאום כשהחלתי הכל מתפרץ.
אשתי ואני בני 33 נשואים שלוש שנים, ובקשר סה"כ חמש שנים. אין לנו ילדים (כבר יובן למה..) אתחיל ואומר שאני אוהב את אשתי מאוד והנישואים והזוגיות בכלל חשובים לי מאוד.
בשנה האחרונה תדירות הקשר הפיזי ביני לבין אשתי הולכת ופוחתת בקצב מדאיג. אני לא מדבר אפילו על יחסי מין. אשתי פשוט לא נוגעת בי. לא נוגעת. בשום צורה. אין שום מגע יזום מצידה - לא נשיקה, לא חיבוק, לא ליטוף, בוודאי שלא מגע כלשהו שיש בו רמז מיני. גם לא מבקשת ממני ליזום כלומר לחבק אותה או לפנק אותה. מגע יזום מצידי נענה במקרה הטוב בקרירות ותוך חתירה לסיומו במהירות האפשרית, וב"נביחה" בסגנון "די תפסיק להציק" "אין לי כח" "רד ממני" במקרה הרע. יחסי המין שהיו נהדרים, בתדירות גבוהה (מספר פעמים בשבוע), הפכו למאורע נדיר, מאוד, שגם הוא נעשה תוך כמעט תחנונים מצידי ובחוסר חסק מופגן ושעמום מצידה. זה גם גרם לי לבעיות בתפקוד בחלק מהפעמים שניסינו... מה לעשות אינני מכונה - כשבת הזוג לא מעוניינת, לא נלהבת ואני לא חש שהיא רוצה בי ורוצה במין גם לי קשה להכנס לעניין. אני חש נעלב ופגוע, וזה לא בדיוק מצב רוח ליחסי מין לוהטים....
העליתי את הנושא איתה כבר לפחות ארבע פעמים בעשרת החודשים האחרוניםץ כל פעם גררה העלבות אדירה ובכי בנוסח "תמיד משהו אצלי לא בסדר, אני אף פעם לא מספיקה בשבילך" "אתה אף פעם לא מרוצה" "אתה יודע שהמשפחה שלי לא כמו שלך כל הזמן נוגעים ומתחבקים...". אני מנסה להסביר שזה לא היה ככה בעבר, ואני מכיר אותה גם אחרת, שלא טוב לי. שאני לא רוצה לפגוע אלא לשתף במה שאני מרגיש כדאי שנעבוד על זה יחד. שאני לא שומר טינה אלא מנסה לשפר את הזוגיות שלנו. מדגיש אין ספור פעמים כמה שאני אוהב. לא באמת עוזר. כל פעם נגמר בזה שהיא תשתדל ובפועל ההתדרדרות נמשכת.
חשוב לי לציין שאני מנסה ליוהת הבעל הכי תומך, עוזר ומעורב שאפשר - אני עושה קניות, כביסות, שוטף את כל הבית כל שישי, מטפל בכל חשבונות ותחזוקת הבית והרכבים. אני מרוויח משכורת גבוהה מאוד, וגם היא מכניסה כסף, כך שלא חסר לנו שום דבר כלכלית ואנחנו חיים ברווחה (דירה גדולה ונאה במיקום טוב, קונה מה שהיא רוצה בגדים, איפור, פינוקים...). אני נראה טוב, מתאמן, לא נתתי לעצמי להירקב אחרי הנישואים.
אני מתחיל לתהות האם פשוט נגמר לה ממני? האם היא עדיין אוהבת אותי ונמשכת אלי בכלל? היא טוענת שכן אבל המעשים שלה לא מראים את זה, אלא להפך. אני מרגיש שאני רוב הזמן מהווה נטל עליה. נטל שצריך לסבול אותו אבל נטל נוח שכן אני מאפשר לה חיי נוחות והיא בפועל לא נוקפת אצבע בבית מלבד עבודה (יש אותי ומנקה). אני גבר צעיר בגילי ויותר מזה ברוחי, יש לי יצרים וצרכים. לא רק מיניים. אני רעב(!!!) לחום, לאהבה, להערכה , רבאק למילה טובה!!!! אני מרגיש אבוד ויש לי תסריטי אימים של האם כך חיי ייראו? אני מפחד להדרדר לבגידה או חלילה לצריכת מין בתשלום אבל אני לא יודע כמה זמן אוכל להמשיך ככה. אני מרגיש שניסיתי הכל. ניסיתי לדבר. ניסיתי לתת לזמן לעשות את שלו (תקופה ויעבור..) ניסיתי לגעת פחות, להחמיא פחות. דבר לא משתנה. היה שבוע שבו בחיי, הרגשתי שאני גר עם שותפה אך במקרה חולק איתה מיטה.
לאחרונה המצב ממש מתחיל להשפיע עלי. אני פחות שמח, חש דכדוך, לא בא לי לחזור הביתה. התחלתי לראות פורנו בשעות מאוחרות. עוברות לי מחשבות נוראיות שאולי היא בוגדת בי אם כי קשה לי להאמין