הצעת נישואין שנדחית כבר שנתיים

שלום,
בימים האחרונים אני פשוט בהתמוטטות עצבים, לקחתי ימי מחלה מהעבודה, אני בוכה הרבה והתסכול איתי לאורך כל היום ואיני מצליחה למצוא פתרון.
אני במערכת יחסים מעל 5 שנים, היום בת 26 וגם הוא, הכרנו שהוא היה קצין בצבא, אחרי שנתיים הוא השתחרר ועברנו לגור ביחד לפני 3 שנים, במערכת יחסים עברנו ככ הרבה, התגברנו על הרבה דברים ותמיד נשארנו ביחד, גם מבחוץ וגם מבפנים המערכת יחסים טובה, אנחנו צוחקים המון, מדברים וחושבים על העתיד, בתקופה האחרונה הוא מדבר המון על ״הילדים שיהיו לנו״ וכו
הבעיה היחידה והגדולה היא שהוא לא הציע עדיין, אני ככ כעוסה מבפנים, הוא כבר שנתיים ״מכין את הקרקע״ שאל אותי 100 פעמים אם הוא הגבר של חיי, איך הייתי רוצה שיציע לי, במספר חתונות בשנה שעברה גם זרק לי ״תשתי מהכוס יין של הכלה״, שאל את אמא שלי על טבעות לפני שנתיים, אמר לחברים שלו לפני שנתיים ״שנה הבאה אני מתחתן איתה״ ( הכל נודע לי בדיעבד) ועדיין אין הצעה.
בשנה האחרונה לקחתי את המושכות, למרות שרציתי שהדברים יגיעו בקלות, נראה היה שאין ברירה, דיברתי איתן מספר פעמים רק כדי להבין מתי אנחנו מתכננים לעשות את האירוע , הוא אמר שהיה מעדיף שזה יהיה אחרי סיום התואר שלו ( בשנה הבאה) אבל שגם הרצונות שלי חשובים ואני הדגשתי שהכי מאוחר זה אוקטובר הקרוב והוא הסכים
מאז נסענו לחו״ל פעמיים, כולם ציפו שאחזור עם טבעת אבל זה לא קרה, אציין כי בחו״ל האחרון הוא יזם שיחה על זה שהוא צריך לקנות טבעת ושעד היום הולדת
שלו הוא יציע ( בחו״ל הזה היינו ביום הולדת שלי). ״הדיידלנים״ שהוא קובע לעצמו הוא פשוט לא עומד בהם, פעם אחת הוא אמר עד יולי האחרון אחכ דצמבר עכשיו מרץ ( היום הולדת שלו כבר עבר), עשיתי לו יום הולדת מהסרטים וככ התרגשתי ( שוב) כי הייתי בטוחה שזה ייקרה וכלום לא קרה. בשיחה האחרונה לפני שבועיים שנושא נישואין של זוג אחר עלה הוא אמר ״ בנוגע אלינו אני כבר יודע מה אני מתכוון לעשות אז זה לא רלוונטי לדבר״ ועכשיו הוא שוב התחיל סמסטר, שאין לו דקה פנאי ואני לא מאמינה שההצעה תבוא בחודשים הקרובים. למען האמת בחיים לא הייתי כעוסה, מתוסכלת ומאוכזבת ככה, נמאס לי להתרגש כבר שנתיים מכל יציאה מהבית, נמאס לי לקרוא לו ״חבר שלי״ כי ממזמן בשבילי הוא בעלי, נמאס לי לשמוע הערות שהמשפחה והחברים זורקים לו ״מתי ההצעה״ ״נו יאללה תציע כבר״, אני מרגישה שהגעתי למצב שאני לא מסוגלת להמתין יותר ואפילו שוקלת לזרוק הכל ולהמשיך הלאה.
אני לא מוכנה לתת אוליטימטום- לא מוכנה שהיא יציע בכח. מצד שני לא מוכנה לחכות לעוד חופשה, לעוד סיום סמסטר, לא יכולה לדבר איתו על זה יותר כי זה עוד יותר יקלקל, לא יכולה לא להיות אליו קרירה בימים האחרונים כי אני כבר ממש כועסת אליו, כאילו הוא מושך אותי בכוונה כדי להגיע לזמן שרק לו יהיה נוח, כאילו מצא שיטה למשוך כל פעם עוד כמה חודשים ואומר לי ״ מבחינתי נתחתן וישר תכניסי להיריון״ למרות שאמרתי לו כמה פעמים שאני רוצה שנהייה קצת זמן נישואים לפני היריון, מרגישה כאילו הרצונות שלי לא חשובים לו, לא יכולה לדבר עם הסביבה הקרובה שלי כי ישפטו אותו, אז רק נשאר לי לכתוב פה בתקווה לקבל שבריר של עצה מהסתכלות חיצונית.
אציין כי אני אחרי תואר ועם עבודה מסודרת כבר שנים.
תודה מראש