צריך להשתנות , ממה אני מתחיל?

היי לכולם .
אני בן 25 וכל החיים שלי חתרתי על מנת לגלות את עצמי ולהיות שלם עם עצמי .
היום אני עובד בעבודה שעד לפני שנתיים היה נראה לי כמו חלום שאגיע לכאן .
עברתי דרך לא פשוטה כמו כולם בעולם של היום ועשית כמיטב יכולתי להוכיח לי מי ולסביבה שלי שאני נחשב ואני אהיה גדול .
סיפור החיים שלי לא מזיל דמעה אבל מלא באקשן ודרמה שלא אני בחרתי.
אני מבין את חשיבות האגו בחיי אך זה לא משנה את העובדה שהוא קיים ותופס חלק משמעותי בחיי .
אני כל חיי נעתי בין קבוצות חברים ואף פעם לא היה לי חבר אחד טוב . תודה יד עניין החברות. וההסתגלוץ בחיי היה דבר קשה נורא .
בגיל קטן אמרו לי שאני כנה מדי ועדיף שאחסוך מהסביבה את מה שאני חושב .
בגיל מאוחר יותר הייתי סגור מדי .
בגיל מאוחר יותר אמרתי יותר מדי לדברי הסביבה .
וכך מצאתי את עצמי חסר אונים .
היום אחרי כמעט שלוש שנים מהרגע שבו הרגשתי שאני לוקח אחריות על החיים שלי , הבנתי שרק ברחתי . ומהבריחה נבנתי מחדש , להיות בנאדם אמיתי , שאוהבים אותו יותר ורוצים להיות בסביבתו .
אך כל בנאדם שמתקרב קצת יותר מדי מגלה את התסכול והכאב הפנימי שנמצא בי .
כל בנאדם כמעט בלי מסר לי את המידע שאני לוקח את החיים קצתיותר מדי ברצינות ואולי אפילו קשה .
שאני צריך לזרום ולקחת לשחרר .
שאני לוקח הכל אישי מדי כאילו כל דבר משפיע.
אך אני מרגיש שאכן כן , כל דבר משפיע .
אני מטופל אצל פסיכולוג בצורה רצינית משנת 2012 ויש שיפור בנושא המשפחה אך הנושא החברה קצת פחות .
הדבר שממנו האנשים "פוחדים" זה העצבים שלי כשאני לא מסכים או כשזה לא בדרך שלי .
עכשיו תארו לעצמכם איך נראו מערכות היחסים שלי אם עם חברים זהו המצב .
אני סטרייט ואני כבר שנה ושלושה חודשים עם מישהי שהיא בשבילי התגלמות הטוב בעולם הזה .
הבחורה הכי רכה ומסורה שפגשתי בחיי.
כשרק הכרתיה לא שמתי לב לרצון העז שלה להיות איתי , ולאחר כמה סימנים מסוימים החלטתי לצאת איתה לדייט ונכנסנו לקשר .
מהשניה הראשונה נוחות בינינו היה דבר נורמלי מאוד .
הרגשנו שאנחנו יכולים להימנע מהיכרו. רשמית ופשוט לחבר אחד את השניה , להרגיש את החום והכימיה האדירה שקיימת בינינו .
מהר מאוד הגעתי למצב שבו הסברתי לה את חיי הדרמטיים .
ועד כמה אני פגוע מהעולם .
יחד עם כמות הפגיעות הקיימת בישראל קיים בי גם רוע עז שמראים על אנשים שלא קשורים לעברי אך סובלים מזה .
אני בנאדם טוב בבסיסו אך יכול להיות רע מאוד אם זה לא לטעמי .
הגעתי למצבים שאני אומר לעצמי היא חברה שלי שלי אז היא תהיה מוכנה לקבל הכל . גם את הרוע האדיר שקיים בי .
וזה לא מתבטא בשנאה כלפיה .
פשוט היסטוריית במערכות היחסים שלי נוראה ואני מרגיש שכל בנאדם מסוגל לפגוע בי , וכל בנאדם שפגע בי נשמרה בליבי טינה וזיכרון על איך הוא פגע בי ואיך להיזהר לפעם הבאה .
היום כשאני מבחין בסיכוי קטן שאולי מתכוונים לפגוע בי אני פוגע ראשון , שלרגע לא יהיה סיכוי לשני .
אחרי שנה ושלושה חודשים עם בחורה מקסימה שהכילה אותי אבל גם נהנתה מהמון טוב ממני הגענו לתקופה נוראית נוראית שכל שבוע אנחנו נפרדים וחוזרים בגללי ולא בגלל שהיא רצתה .
ואיפה כל זה מתבטא .
בזמן וויכוח מסוים אני נחסם וכל מילה שמגיעה מהצד השני אני מתעצבן ומגיב שאני לא מקבל את זה , אך בצורה נוראית . כועס ואומר ביי ישר וישר מאשים את הצד השני.
אפילו אם הצלחתי לגלות הבנה אחרי ניתוק השיחה ואני מסביר את טענתי ומקבל את הטענה השניה , אני אכול שאלות האם זה הגיוני שכך מתנהגים אלי , האם היא מנסה לפגוע בי או שהי