ההיגיון אומר זוגיות לא בריאה, הלב מסרב להפנים

זה קצת ארוך, אבל מספק תמונה רחבה למי שיש סבלנות.
אני ובן הזוג שלי לשעבר היינו 7 חודשים ביחד. לא היה לי חבר לפניו קרוב ל-7 שנים, רציתי מאוד זוגיות וזה נראה לי כמו משהו נכון. אז קצת נתונים יבשים, הוא בן 27 חולה דיכאון מאובחן, נתמך ע"י ההורים, לא מסוגל להחזיק עבודה ולכן אין לו כסף, אין רישיון, אין בגרות, נזרק מבית הספר בכיתה י', אין השכלה (לא למד או לומד לתואר), על פניו בחור שאין לו כלום בחיים. לעומת זאת אני בעלת תואר שני אוטוטו, מצטיינת בתיכון, יש לי רישיון , עבודה מסודרת ומרוויחה יפה, בעלת שמחת חיים והמון תכונות. במהלך מערכת היחסים ראיתי כי הוא שיקר המון להורים שלו בפניי, כך שהתחלתי להבין שאולי מדובר באדם אמין שאינו מסוגל להתמודד עצמו, ולכן הייתי מסתכלת לו בטלפון וכך מצאתי כמה דברים. מצאתי שיחה שלו עם מישהו מהארץ שנמצאת בחו"ל והוא טוען שהיא חולת דיכאון והוא רק מנסה לעזור לה (יש לו חולשה לאנשים כאלו כי הוא כזה), מצאתי הודעה בה כנראה הוא מסר את המעיל שלו באיזה פאב לחבורה שתשמור עליו והוא שלח לה "את פנויה" (הוא טען שזה עבור חבר שלו שבאותו יום בפאב השיג כמה טלפונים מבחורות וחבר שלי חשב שזה יכול לעזור), ועוד מקרה בו הוא נתן את הטלפון שלו למישהי על הבר (טען שיש לה חבר 8 שנים והיה ביניהם ויכוח על הבר על משהו שחבר שלה עשה והיא לא הסכימה איתו ולכן הם החליפו מספרים כדי להמשיך לדבר על זה), על כל המקרים האלו החלטתי איפשהו להבליג ובחרתי להאמין לו. לקראת סוף הקשר הייתה לי תחושת בטן שמסתירי ממני משהו, החבר שלי היה בעבודה ואני הסתכלתי לשותף/חבר שלו בטלפון על השיחה ביניהם וגיליתי כי הבחורה מחו"ל חזרה לארץ ומסתבר שישנה אצלם, ראיתי הודעות כמו "כל מה ששייך ל-X שלך" ורצון להסתיר. התעמתתי עם חבר שלי, הוא טען שאכן היא חזרה מחו"ל ולא היה לה כסף והיא סוג של הומלסית עם סיפור רקע לא טוב, והוא לא רצה לספר לי שהיא נמצאת שם כי ידע שזה יהיה טעון ושאני לא אגיב בפרופורציה והוא לא רצה להיות במצב בו למישהי אין קורת גג כי אני לא מסכימה שהיא תהיה שם. הוא טען כמו כן שלא היה כלום ביניהם והיא ידעה לשמור מרחק ממנו כי ידעה שיש לו חברה. אמרתי לו שזו פגיעה קשה באמון שלי ואני לא יודעת אם אי פעם אוכל לסמוך עליו שוב אבל אני ניסיתי לסלוח ולתת לו להראות לי איך הוא משקם את האמון בינינו, לאחר כמה ימים הוא יצא עליי על זה שהסתכלתי בטלפון של חבר שלו, ואיך אני לא מבינה את חומרת המעשה שלי והוא נפגע עד עמקי נשמתו במעשה הזה שעשיתי ומשהו בו נשרף והוא צריך להחליט אם להמשיך את הזוגיות איתי או לא. ובימים רגישים אלו ראיתי שהוא נרשם לשתי אתרי היכרויות ודיבר עם מישהי מהארץ שהבהירה לו שהיא לא מחפשת דייטים או צ'אטים והוא אמר לה בסדר. לא איכפת לי לא לפגוש אותך, אז מה את מחפשת בדיוק. כשראיתי את זה החלטתי לגמור עם הסיפור, מפני שיש פה בעייה באמות המוסר וערכי האמון והנאמנות נפגעו, ואמרתי לו שאני לא יכולה לסמוך עליו וכל פעם אני אהיה בחרדה שמשהו קורה ואקפוץ מכל דבר. והוא כדי לצאת בידו על העליונה הזכיר לי את הסיפור עם הטלפון שהוא ממש נפגע ואיך אני לא רואה שעשיתי משהו חמור ושהוא לא יכול לתת לזוגיות הזו להמשיך. אז איכשהו החלטנו שזו פרידה הדדית. אני יודעת שאני אמורה לכעוס עליו על כל מה שעשה לי אבל יש לי איפשהו פינה חמה אליו בלב ואני עדיין מתגעגעת, אני תוהה אם אי פעם הוא ירגיש בחסרוני ויבין מה הפסיד, הרי אין לו כלום בחיים סך הכל ואני לא מבינה איך אחרי כל ההקשבה וההכלה והתמיכה והיעוץ בתקופות של הדיכאון ואחרי כל ההשקעה הוא מס