מרגישה התעללות במערכת היחסים

אני בת 22, חיה עם חבר שלי (בן 22) בחו"ל כבר 5 חודשים.
אנחנו עובדים ביחד אז יש לנו אינטרקציה יומיומית, בבית ובעבודה.
אנחנו חברה ישראלית זאת אומרת נמצאים תמיד סביב אותו מעגל
הגענו להצעה הזאת דרכו, אני הייתי בדרך לטיול אחרי צבא והוא הייטקיסט אז פשוט הציעו לו ולי כבת זוג שלו עבודה בתחום אחר שקשור לחברה.
לעבור לגור ביחד, אחרי 5 שנים שהיו אגב בon ו off זה לא קל וידענו את זה. אבל אני מעט חששתי בגלל שהיינו בהפסקות וקוויתי שלא יהיו משברים כי ידעתי שאין לי לאן לברוח. אין לי את ההורים את המשפחה את החברות.
זה אני הוא והעולם המשותף שלנו.
כשהגעתי לכאן לא באמת התעסקתי בזה אלא התעסקנו שזה יסתדר.
וזה באמת הסתדר, היה לנו חודש ראשון קשה שבו בודקים גבולות אחד של השני ומנסים להתגמש מבחינת הרגלים בבית אחד של השני.
אחרי חודש וחצי שהיה קשה! הרגשנו שהגענו לנחלת אושר קטנה. הכל היה באמת קסום במשך חודשיים.
היו לו בעיות שאם היו לי תלונות לגבי הדירה שקיבלנו או התנאים הוא לא רצה שאדבר. הוא רצה שנחיה בהרמוניה וננסה להסתדר כי אנחנו קבוצה קטנה של אנשים.
בזמן שכולם דיברו, הוא גרם לי לשתוק
וכשאני הרגשתי דברים לא מתאימים לי אם זה רכב המשותף של החברה שאנשים השתלטו ורציתי לדבר, הוא לא נתן לי.
הרגשתי מאוד חסרת אונים מיזה.
הייתה לנו שיחה עם אחת המנהלות שהסבירה לנו שהיא רואה שאנחנו סובלים. וחבל שאנחנו לא מדברים.
בסוף השיחה האשמתי אותו ואמרתי לו שאני לא רציתי להפוך להיות האדם הזה שהוא הכריח אותי, האדם הפראייר שלא מדבר בשביל עצמו. שבאמת סבלתי פה מתת תנאים לפעמים והוא לא רצה לדבר.
בהתחלה הוא התווכח איתי ואמר לי שאני מייצגת בעצם הדיבור את שנינו ולכן הוא לא רצה.
בסופו של דבר הוא הפך להיות הנציג שלנו כל פעם שהייתה תקלה, הוא עד היום דואג להעביר את זה לבוס.
אבל הכוח תמיד בידיים שלו, והוא לא יודע לעשות את זה כמו שצריך מה שגורם לי להרגיש- חוסר אונים ואי יכולת לסמוך עליו בעיינים האלו.

מאז שהוא קיבל עמדה וכוח בעבודה, שהוא מרגיש כמה הוא קריטי ומשפיע ומקבל פידבקים.
הוא גם מביא את המעמד של הכוח שלו הביתה- לריבים.
אני מרגישה שהוא מדבר אליי מגבוה. הוא סרבן להקשיב לצד השני.
אחרי תקופה ארוכה של ריבים הוא גם אמר לי את המשפט: " חיפשתי לצאת צודק כל הזמן, הרגשתי שאת מחפשת אותי אז היה לי את הצורך הזה לצאת צודק בכל דבר שאמרת".
ןככה היה, הרגשתי שזה מבוי סתום, כי אני מדברת והוא מסרב להבין נחרצות ואומר , אני לא מסכים איתך ככה את רואה את הדברים לא אני!
הוא לא רגיש לצרכים שלי, אם זה אפילו שאני במחזור וקשה לי לתפקד ולעמוד ולבשל הוא אומר שאני עושה אפה ואפה, אם הייתי בים בבוקר ובערב התחלתי להרגיש לא טוב זה לא בסדר. אני צריכה לעמוד ולבשל.
והוא חייב להשמיע את זה שהוא בזמן האחרון עושה יותר בבית." שימי לב מי בזמן האחרון עושה יותר בבית"
"ביקשת ממני ללכת במקומך לסופר אז הלכתי, ולא אמרתי מילה" עניתי לו שלא צריך להיות לו מה להגיד כי גם הוא צריך לעשות את זה! תקופה מסוימת אני עושה יותר בבית תקופה אחרת הוא, הוא לא צריך לחפש להשמיע לי את זה ולהתגאות בזה
"אני לא מבין את כאבי המחזור האלה".

אתמול בלילה קפאתי מקור אחרי שבוע שאני מתחשבת בשכנים שהמזגן מפריע להם.
והדלקתי הייתי חייבת. הוא נזף בי שעה על כמה שאני בן אדם אגואיסטי וזה לא לעניין ועכשיו אנשים אחרים סובלים בגללי אז אחרי כל כך הרבה חפירות אמרתי לו שיכבה כי חלאס.
וכשקמתי היום מקוררת הוא אמר לי שזה מגיע לי כי לא ישנתי עם מעיל.
אני מוצאת את עצמ