איך סולחים ושוכחים???

תראי, יש כאן שני דברים. האחד - הפער ביניכם לגבי לקיחת העבודה שלו בתחום הבטחון, שזה משהו בסיסי שמפריע לך היום ויש להניח שיפריע לך עוד יותר בהמשך החיים המשותפים. הנושא השני הוא התקשורת ביניכם.
לדעתי את כל כך לחוצה ומתוסכלת מן הבחירה שלו, אבל מרגישה חסרת אונים ושזה לא פיר לכעוס עליו על כך, ואז את מוצאת עילה אחרת לכעוס עליו - שהוא לא שיתף אותך במיידי.
אני מוכרחה לומר שלא הבנתי למה את כועסת עליו. מה שהצלחתי להבין ממך הוא שנעלבת שהוא שיתף אותך רק אחרי שקיבל תשובה ברורה, ומכך שלא שיתף אותך תוך כדי ההתלבטויות והלחץ שלו.
צר לי לאכזב אותך. אם מה שכתבתי הוא נכון, אני מציעה שתבחני דווקא את עצמך, ולא אותו. כי יש לי הרגשה שיש לו סיבה טובה לא לשתף אותך - כי התגובות שלך מאוד רגשיות, וחזקות, ואולי הוא נמנע לשתף אותך בדברים שלו כדי לא לקבל ממך את התגובות החזקות האלו שהוא אינו יודע איך להרגיע אותן, וזה רק מוסיף לחץ לחיים שלו.
לדעתי אם דווקא את תמצאי דרכים להרגיע את עצמך, ולא להתרגש כל כך כאשר קורים דברים בלתי צפויים או שאינם לטעמך, את תראי שיהיה לו הרבה יותר קל לשתף אותך במיידי ולהתייעץ איתך על כל דבר. זה לא בריא לבנות יחסים על מצב שבו אחד מבני הזוג נמנע לשתף כי הוא נזהר שלא לפגוע, או לא להדליק את האש.
לגבי הבחירה שלו: כמובן שזו זכותו לממש את עצמו ולהיות נאמן לעצמו, ומאוד יתכן שתוך כמה שנים הוא יצא מטעם העבודה ללימודים, אבל חשבי טוב אם את יכולה להיות שלמה עם חיים לצידו, חיים שמן הסתם יכניסו אותך ללחץ והלחץ הזה יעבור גם אליו.

שלום דורית,
קודם כל אני מודה לך מאד על התשובה הרצינית שהחזרת לי, זה גרם לי להסתכל על עצמי באור אחר, תודה שחווית דעתךהמקצועית. אני מטבעי לחוצה, משקיענית, טוטלית, וחייבת להיות במרכז העניינים כלהזמן ומכאן אני מאמינה שהכל נובע. אולי אני תלותית מדיי???
אני אקח את דברייך לתשומת ליבי ואנסה להירגע...ולהיות שלמה באמת עם בחירתו....
כרגע, מבחינת חברי שום דבר לא התשתנה במערכת היחסים שלנו והכל ממשיך כרגיל למרות שהוא מבין את ומכבד את דעותיי ומבין שייקח לי זמן להסתגל. דיברנו הרבה בימים האחרונים על הנושא.
אני מקווה שהאהבה תנצח ואני אשלים עם המצב הנוכחי, כי אם חברי יהיה מאושר אנחנו נהיה מאושרים ביחד.