בבקשה דיעה בלי לשפוט

אני בן 40, נשוי 10 שנים, אב לשני ילדים. התחתנתי עם אשתי לאחר שנפרדתי מהאהבה הראשונה שלי מסיבות ילדותיות. מתחילת הנישואין לא אוהב את אשתי ואין חברות. אלו נישואים פרקטיים, ולפני שנתיים חשבתי להתחיל בפרידה ואז פתאום
לפני שנה האהבה הראשונה שלי הופיעה במקום העבודה שלי (משרד עורכי דין). היא ספרה לי שברחה ממני ומצטערת על זה עד היום והתחתנה עם בעלה ולא טוב לה בנישואין, אין חברות, אין אינטימיות. יש לה 2 ילדים קטנים, הקטן בן 3.
מאז חודש הקשר במלוא עוזו מבחינה נפשית, מוגבל רק לעבודה, לא מתכתבים ולא מדברים לאחר שעות העבודה. יש ביטויי אהבה וחברות ואין ספק שטוב לנו יחד. אין שום מגע גופני וזה גבול ששמנו כל עוד אנחנו נשואים. מבחינת העבודה אני מאוד עוזר לה להתקדם (בכיר ממנה ומקל עליה מאוד את החיים)
אני מוכן להתגרש כבר כעת אך היא אמרה שלמרות שאומללה לא תתגרש עד שאחרון ילדיה יגדל. היא אהבת חיי ומוכן לחכות לה גם 15 שנים. אשמח לשמוע דיעות (לא שופטות) מה לעשות? אני מחפש שאחכה 15 שנים שזה המון זמן ובסוף היא לא תפרד ואבזבז את החיים. היא אמרה לי מצידה שהיא לא מרמה אותי וזה לא הוגן לתת לי לחכות אם לא היתה לה כוונה והיא הגונה והכוונות שלה זהות בסופו של דבר. היא גם אמרה לבעלה שלא אוהבת אותו ורוצה להפרד בעתיד. אני גם מפחד שאולי כרגע אוהבת אותי ובאמת מאמינה בזה אבל זה גם כי אני מאוד עוזר לה ובעתיד תסתדר בעבודה ואז תחשוב אחרת. מאוד מבולבל לי הכל. בבקשה דיעה בלי שיפוט