איך לנהוג.?

חווה היקרה. אני חושבת שאתם בנויים אחרת. שיחת הטלפון הזאת מהווה עבור כל אחד מכם דבר מאוד שונה. בשבילך היא מעידה על תשומת לב ועל כך שהוא מקדיש לך מחשבה וזוכר אותך בעיצומו של יום העבודה. בשבילו כאשר את מתקשרת זה מהווה הפרעה אלא אם זו שיחה דחופה. הוא אינו זקוק לתשומת הלב שלך במקום העבודה, ואילו את זקוקה לכך ממנו. כאן כל אחד בעצם נדרש ע"י השני לעשות את הפעולה ההפוכה למה שהוא היה רוצה שיעשו עבורו. אם את אוהבת את בעלך ורוצה באושרו - הימנעי להרים לו טלפונים. אם הוא רוצה לעשות משהו למענך - שירים לך טלפון...
עדיף לא לקחת דווקא את הפעולה שהכי מעצבנת אותו להפוך אותה למבחן לאהבתו. יש גברים ונשים שמאוד קשה להם לא להיסחף לתכני העבודה ולפצל את תשומת הלב שלהם לעוד דברים. (אני למשל כזאת שקשה לה לפצל תשומת לב). אני מציעה לך לא לראות בכך סימן לחוסר אהבה ולדחייה. באותה מידה את יכולה לפרש זאת כהתמסרות וחריצות למקום עבודתו.
אז מה דעתך לחפש תשומת לב ממנו במקום ובזמן שהוא יותר פנוי? הסבירי לו למה את זקוקה ותשאלי אותו מה יותר מתאים לו להקדיש עבורך. ואם זה לא יהיה פעם ביום אלא פעמיים בשבוע בדרך מן העבודה? או שתקבעו דייט פעם בשבוע ותצאו לבילוי משותף ותשוחחו ביניכם? פשוט תיצרו יחסים ומפגשים ושיחות ביניכם במקום ובזמן שמתאימים לשניכם. הקדישו לכך שיחה. מה דעתך?

שלוםרב. עם אחרים/ות הוא מרבה בדיבור, הוא מגלה התעניינות יתר, מביט לאדם בעינים, נותן עיצות, מראה דאגת ייתר, חברותי מעל ומעבר :איתי? הוא ממעט בדיבור, מופנם, כשאני מדברת אליו מתוך הרגלו הוא אינו מישיר מבט לעיני אלא הצידה (וזה מאד פוגע וגם זה לא עוזר כשאני מעירה לו, ותגובתו: ": אני שומע אותך מה את רוצה.."כשחוזר מעבודתו, מייד שקוע בצפייה בטלביזיה עד שנרדם.
אני לא מעירה לו אערות, ביקורות, תוכחה, מדברת בניחותה, בטון עדין, משתפת אותו מעט במה שקורה לי בעבודה (את מי אשתף עם לא את הבעל?), מגלה התעניינות בו בעבודה , מתנהגת לגמרי נורמלי.אך זה לא הדדי אצלו. עם אחרים הוא מתנהג אחרת לגמרי, מגלה אמפתיות, חברי, צוחק, מצחיק, מגלה התעניינות, מפטפט ואיתי?? כמעט אילם. שקט, מופנם, לא מחייך, לא מצחיק, לא צוחק, גם כשאני מנסה לחזר אחריו, הוא נותן ארגשה שעושה טובה שמקשיב,, עצוב מאד להרגיש בדידות שנים רבות, וכשהיתה לי שיחה איתו אומר שאין לו טענות כלפי. הוא שומע לי, אך התנהגותו לא משתנה. החלטתי מהיום והלאה להחזיר לו באותו מטבע: במידה והתקשר אלי למקום העבודה, אדאג להעיר לו, לחקות אותו ולומר לו: שיתקשר אלי רק למקרים דחופים!!!!!!! שירגיש מה שאני מרגישה. יחס גורר יחס. לייעוץ הוא לא מוכן לשמוע, אמר שכך הוא ולא מוכן להשתנות. הוא אבא טוב , כמו כן אוהב לעזור, אך אני לא מרגישה שהוא חבר-נפש לחלוטין. אני חסרת אונים. גם בבית אין תשומת לב, זה רק פעם בשנה מתנה ליום הולדת (הייתי מוותרת על זה לחלוטין), עבורי המתנה האמיתית זה: חיבה, אהבה, להביט בעינים, לחבק, להקשיב עם כל הלב ולא להביט הצידה , לפרגן וכד'. סליחה על האריכות, כתבתי מהלב. יתכן והמקרה שלנו חסר תקנה ועלי להשלים עם צרה זאת.

חווה היקרה, ישנן בעיני שתי אפשרויות לאור מה שאת מתארת. האפשרות האחת היא שהרגש שלו אלייך קהה, והוא באמת אינו מרגיש כלפייך אהבה, לפחות לא כמו בשנים הראשונות. לאור זה עלייך לחשוב האם את מוכנה שהדברים יישארו כך לאורך השנים הבאות, כך להזדקן...הוא אינו מוכן ללכת לייעוץ. האם את יכולה לחולל מהפכה? להתעקש? ללכת בעצמך לייעוץ? אני חושבת שלהשלים עם חיים לאורך זמן בתחושות הללו זהו גזר דין מאוד עצוב על עצמך, ומן הסתם גם עליו.
אבל, חווה, ישנה אפשרות נוספת והיא שאצלך יש רגישות יתר אליו. הרבה אנשים מורידים מעצמם את המסכה החברתית שהם עוטים על עצמם בבואם הביתה, כאילו הם אומרים - כאשר אני מגיע הביתה אני לא רוצה יותר להתאמץ, כאן זו המנוחה שלי, אני רוצה עכשו להיות אני עצמי, לא להשתדל להיות נחמד לאף אחד. בדקי האם הוא כזה נחמד לילדים שגרים איתכם? אולי זה פשוט הטבע שלו והוא מרשה לעצמו להיות טבעי בחברתך. ואז, אם זאת אפשרות ריאלית לדעתך, קבלי אותו כמו שהוא, את כל הזמן מנסה לשנות אותו וזה כנראה מעורר אצלו את ההרגשה שאינך מרוצה ממנו ומהתנהגותו. אנשים מתקשים לקבל לאורך זמן שמישהו לא מרוצה מהם, ששופטים אותם. זה מאוד לא נעים. אולי את מנסה לדבר איתו בטון נעים ושקט, אבל אם את לא מרוצה וביקורתית זה מחלחל מבפנים גם אם את מנסה להסוות זאת. אגב, במקרה זה על אחת כמה וכמה - עלייך לקחת בעצמך ייעוץ או להירשם לסדנא לצמיחה אישית כמו [a href='http://www.landmarkeducation.co.il/Default.aspx?tabid=1' id='link']הפורום של לנדמרק [/a]שאני מאוד ממליצה עליה.

דורית שלום רב. החלק האחרון של מכתבך מאד מדבר אלי!! - קלעת בול. זה יותר מתאים לאישיות של בעלי ולא החלק הראשון. ולשאלתך, אם הוא גם מתייחס קר לשאר בני הבית? , התשובה כן. הוא קשוח, רציני ביותר, אינו צוחק, אינו מצחיק, כולנו מובנים מאליו, את אחרים הוא חייב להרשים.... זה אוכל ומכרסים אותי מבפנים לראותו לגמרי אחר עם אחרים כשאני נמצאת לצידו, אני מפתחת עם השנים טינה עזה כלפיו. את צודקת שציינת שעלי לקבלו כמו שהוא, ונכון שבבית הוא מרגיש טבעי ואמיתי, אין לי בעייה אם איתנו בבית היה מתייחס כמו לאחרים, אבל לא יתכן שאיתי ו הוא יתנהג בצורה לא אמפתית במיוחד ועם אחרים הוא כזה אמפתי שחבל"ז. אני ייאמץ את הרעיון שלך לקבלו כמו שהוא למרות שזה מאד קשה, . הוא משאיר אוירה מאד מדוכאת בבית עם קדרותו הרבה. הצעתי לו ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר , אפילו אמרתי לו ששנינו נלך, אולי משהו מעיק לו, אולי דיכאון, יתכן וצריך שיחות עם תרופות שגורמות למצב רוח טוב- הוא מסרב. אבל שחקרתי לעומק, מסתבר שזה אצליהם בגנים שסוחב מהבית , ואני משלמת על כך. כי אני טיפוס מאד חם, חייכן, עם חוש הומור, והוא מאד רציני, קודרני וביקורתי, ולגמרי לא קל לחיות עם גבר כזה שנים על גבי שנים. לא נראה לי שהוא ישתנה אולי אני צריכה להשתנות ולהתחיל לקבלו כמו שהוא למרות שזה מאד מאד קשה. ואם אראה שהמצב מחמיר- אלך לייעוץ לפני שאתמוטט.... .תודה על העזרה שנתת לי. יישר כח!!!!! .