לחץ לפני חתונה

ד היקר, אני מציעה להפריד בין שני דברים. אתה רואה באקט של החתונה וההתחייבות וההתמסדות משהו גורלי שיתקע אותך במסלול דעיכה סופי... הזדקנות, אפרוריות, כמו המילים שבחרת...מצד שני אתה מאוד אוהב אותה - היא אהבת חייך, אתה אומר. הבחירה אינה פשוטה. אבל מה יקרה, אם תחליט שאפשר להתחתן אך להכניס המון פלפל לסגנון החים שלכם? למשל עדיין לא להתמסד, לנסוע יחד לטיול ארוך לחו"ל, עדיין לא להביא ילדים. השאלה היא איך היא רואה את הצעד הזה. אם היא בעניין של התמסדות, רצינות, כניסה לעול כלכלי, הבאת ילדים - אז הצפי שלך עלול להיות ריאלי, שעד מהרה תמצא עצמך "מבוגר סופית" מושך בעול המשפחה.
נכון שמנסיוני החתונה וההתמסדות מקלקלת את האהבה אצל הרבה זוגות. הכיף נגמר די מהר ומתחילים החיים הרציניים, השגרתיים התובעניים. יש צעירים בגילך שזה מתאים להם כבר להתמסד, אבל אם אתה מרגיש שזה מקומם אותך - נהל איתה שיחה על הציפיות שלה לאחר החתונה. איזה חיים היא רוצה לנהל. בדוק לעומק אם יש פערים ביניכם. ההחלטה הזאת מאוד חשובה ועולה המון כסף, שלא לדבר על המחיר הרגשי שהיא עלולה לגבות משניכם אם תרגיש שאתה נגרר לחתונה הזאת. יש לי הרגשה שאתה חושש לנהל איתה שיחה פתוחה שתעלה קונפליקטים כי אתה מאוד אוהב אותה וחושש מתגובתה. זה כשלעצמו כבר אינו בריא, אם אני צודקת.

כדי שבעוד שנה תמצא את עצמך ברבנות בדרך לגירושין? מה הלחץ להתחתן כל כך צעיר?

שוחחנו על הנושא פעמים רבות, היא מודעת לכל מה שכתבתי כאן, היא יודעת שזה מלחיץ אותי. כל פעם שדיברנו על הנושא כמובן שזו הייתה שיחה מאוד טעונה ופעמים רבות בסופה היינו מאוד קרובים להיפרד כי היא אמרה שאני לא באמת אוהב אותה אם אני לא רוצה להתחתן איתה. עכשיו כמובן שזה לא נכון מבחינתי אבל היא לא ראתה טעם להשאר בקשר עם מישהו שפוחד להתחתן בעוד שהיא כבר מוכנה לעשות את זה. אז החלטתי ללכת על זה ולהתחתן איתה שנה הבאה, גם ככה אני רואה אותה כאשתי בעתיד אז מה ההבדל אם נעשה את זה עכשיו או עוד 3 שנים בגיל 27?
ולגבי המשך הדרך היא כבר יודעת שבערך שנה שנתיים אחרי שנהייה נשואים היא רוצה כבר להכנס להריון כך שאני במסלול המהיר להיות גבר נשוי עם ילד. תוך 3 שנים מעכשיו סביר להניח שאני אבא.
אבל עוד פעם לגבי מה שאמרת על תיאום ציפיות, כבר עשינו את זה פעמים רבות והיא מודעת לכל התחושות שלי. אנחנו כבר מאורסים אגב, נתתי לה טבעת לפני כמה חודשים.
אני חושב שהפחד שלי מהנישואין הוא פחד להתבגר, אני רוצה לצאת מהמקום הזה ומתלבט איך אפשר לקדם את ההתבגרות הנפשית הזאת.

ד היקר. אינני רוצה לקלקל את השמחה, אבל ראיתי כל כך הרבה זוגות שנישאו כאשר אחד מהם לא שלם לגמרי עם ההחלטה, והוא ירגיש לאורך שנים שמשהו נגזל ממנו. זוג אחד אני זוכרת במיוחד. הם הגיעו אלי בני 32, היו חברים מגיל 18 האהבה היתה גדולה מאוד, והיא לחצה להתחתן, לקנות דירה ולהביא ילדים. לאחר כמה שנים הגבר נעשה חסר מנוחה, גם בבית וגם בעבודה. הרגיש כמו בבית כלא. הרגיש שההחלטות הכי חשובות שלו בחיים נעשו ממקום שהוא נגרר אליהן, במקום שהוא יוביל אליהן. היה לו מאוד קשה להתמודד עם התחושות האלו, וגם לה היה קשה לחיות עם ההרגשה שהיא גררה אותו לצורת החיים הזאת, כאשר כל מה שהוא רוצה זה להשתחרר מן העול ולהרגיש שהוא חופשי בעולם.ואם אתה שואל מה קרה לאהבה אצלם, בינתיים יש בעייה גדולה בתחום הזה. הוא לא מרגיש שהוא יכול לאהוב אותה כבר.
זוהי בעייה אמיתית, לקבל החלטה כזאת. אני חושבת שאתה צעיר מדי ומסונוור.

כל כך עצוב.. כל כך קשה.. הדברים שלך פגעו במקום חשוף אצלי. גם אני מרגיש נגרר לכל הסיפור הזה.. אוי אני לא יודע אם יהיה לי כוח לעשות את זה ואני לא יודע אם אני בכלל רוצה לעשות את זה. הזוג ההוא זה לא אנחנו, אולי אנחנו נצליח, בזכות האהבה. לא אומרים שהאהבה מנצחת הכל? אנחנו כל כך מאוהבים. אני לא יכול לעזוב אותה פשוט לא יכול, זה יהיה קשה מדי ואני לא ארצה לעשות את זה. אני כל כך מתלבט, זו החלטה שתקבע את כל חיי. עצוב.

אלוהים גדול לגבי העתיד אני לא מאמין שיהיה לי כוח לעשות את זה

ד יקר, אתה כותב מאוד יפה, ומן הלב. האם אתה אמיץ מספיק להראות לה את ההתכתבות הזאת? כל כך הרבה לפניכם אהבו אהבה מופלאה ונפלו אחר כך...כי טיבה של האהבה, שמציפה אותנו כמו סמים, שאחרי זמן מסויים היא משתנה, נרגעת, מפסיקה לסחוף אותנו ולרגש אותנו. כמה זמן אתה יכול להיות "תחת השפעה"? יש לכך גבול. וכאשר זה מתחיל לקרות החיים האמיתיים מתקיפים אותנו במלוא עוזם, ופתאום החובות, המטלות, הכובד, הרצינות, הזמן החופשי שנעלם - מתחילים לתת את אותותיהם ולכרסם באהבה, ואז מכיוון שאתה הוא הנגרר, ייכנסו לשם גם כעסים והאשמות ותחושת החמצה אישית. אני חושבת שאם מוקדם לך להתמסד - אז מוקדם לך! אינני באה אליה בטענות, לה זה כבר מתאים. היא בשלב אחר בחיים שלה, ואתה בשלב אחר. יותר מכך לא אומר.