מתלבט האם להתגרש ??????????

שלום לך, במקרה קראתי את הודעתך והזדהיתי עם כל מילה ...אבל בדיוק מהצד השני...
אני נשואה 10 שנים שרובם נאלצתי להיות בבית כדי לטפח את שלושת ילדי הקטנים, לדאוג לקבלם מהגנים, לדאוג לארוחות,מקלחות,שעורים,גני שעשועים,חברים,ימיהול בית ונקיון שלא נגמר וכו' וכו'ללא שום עזרה או התחשבות מצד הבעל.
הרבה מאוד מקומות עבודה נאלצתי לעזוב ולא בגלל עצלות,או חוסר כח נהפוך הוא...משרת אם היא בד"כ עד שעות הצהריים המוקדמות כך שהמשכורת היא מאוד נמוכה ואמנם לעיתים יש אופציה לשעות נוספות אבל זה מאלץ את הבעל לחזור מקדם מה שמעלה את העיניין (מבחינתו) שאם הוא מרוויח יותר אז לא משתלם שהאישה תבלה עוד שעות בחוץ...מה שמביא את האישה אחרי 10 שנים למצב של פספוס קריירה, של תשישות "מחיי הבית", לחוסר תקשורת עם הבעל שכמובן חוזר ככ מאוחר מהעבודה ואולי אפילו תהיות שאם הוא מבלה כל היום בעבודה עם אנשים ונשים אולי זו הסיבה לחזרתו בשעות אלו,
גם אני כמוך עם "רגל אחת בחוץ", ומבינה כל מילה שאמרת...וגם אני מתחבטת בשאלה מה לעשות?!
מאחלת לנו הצלחה....

קראתי את תגובותיכן ..אכן ואתם לבטים אותם דילמות ..התחושה כצריך להמשיך מתוך אילוץ או מתוך מחשבה שאנו לא מעוניינים שהילדים ישלמו מחיר כבד או שאנו נשלם מחיר כלכלי כזה או אחר
או שמא מדובר במשבר וזה חולף ואז מחכים עוד קצת לראות לבדוק להשתכנע אבל מה ..? הזמן ממשיך לצעוד ואופס עוד שנה חלפה ועד שנה חלפה והדילמות אותן דילמות והפנטזיות לחיות אחרות מרחפות להן ברקע .
מנגד שיחות עם כאלה שהיו להם דילמות וחתכו והתגרשו ולמרות הקשיים קמו על הרגליים והסתדרו כלכלית וחברתית ופתאום פרחו נותנים שביב של תקווה .
אני חושב שהחיים חזקים מהכל וכל יום שחולף אני מרגיש שאני יותר שלם עם עצמי ויותר חזק עם הרצונות שלי והדבר מבהיל את אישתי כי היא רואה שאני יותר דעתן ויותר שומר על "הזכויות שלי "
עם כל הכבוד לייעוץ זוגי ..התנסיתי בשיחות והתחושה שלי שזה עזר ליועץ (כלכלית) יורת מאשר זה עזר לי אישית ..לסיכום אני חושב שההחלטה צריכה להיותר רציונאלית קרה תוך מבחן של הדברים ולא מיידית מתוך תחושות שכם אז יכולה לבוא חרטה על מחיר ששילמנו ..

אני ממש מזדהה איתך ועם אנה שגם ענתה פה לפני.....
אני גם אמא עובדת במשרה מלאה וגם אמא עובדת במשרה מלאה בבית ומטפלת ב-3 בנות מקסימות בעלי כמעט אף פעם לא בבית עד כדי כך שהוא יוצא כשישנים וחוזר כשכבר ישנים
רוב מטלות הבית אני עושה וגם מה שמעבר אם זה בית ספר חוגים תורים לרופאים ובקיצור הרבה מאוד וגם אני לא מעשירה את עצמי בכלום,ולא יצאתי ללמוד אף פעם.....המצב הכלכלי לא מזהיר כלל
ולאו דווקא באשמתי....לעומת זאת בעלי מוצא לו זמן עם כל העבודה ללכת לדוג לפחות פעם בשבועיים וכל שבוע נפגש עם החברה למשחק כלפים עד השעות המאוחרות...אין ביביסטר כי זאת
אני!
הכח ניגמר הרגשת הנצלנות מתעצמת ובעיית האמון וחוסר הכבוד למה שאני עושה פשוט מכאיבה
אבל הכי מפחיד זה הצעד שעליו דיברת מה יהיה עם הילדים?איך נעמוד בזה?איך אני אגדל 3 בנות מבחינה כלכלית?....אז אולי שמישהו יגיד איך עושים אולי את הבלתי נמנע מבלי שאני והבנות שלי ניפגע???????

תודה

על זה נאמר "צרת יחיד נחמת רבים"!!!
אולי צריך לתפוס אותם בוגדים ( שלי לפחות לדעתי עושה את זה) רק שכדי להוכיח צריך חוקר שעולה ה-מ-ו-ן ...
לי בכל אופן אין מושג מה לעשות עם החיים, אולי יהיו קוראים שהיו בסיטואציה שיוכלו לעזור...

אלירז יקר, ראשית, אתה נמצא ב"חברה טובה", כמו שכתבו לך שתי הקוראות...תחושת המחנק שאתה מרגיש בתוך הנישואים היא בגלל שלא עשיתם התאמה של הזוגיות לשלב בו אתם נמצאים בחיים. בזוגיות ובהבנות שלכם הכל נשאר כמו פעם, אבל אתם כבר לא באותו מקום, לא מבחינת האהבה, המשיכה, החיבור ביניכם. כדי שתהיו יותר מאושרים יש צורך לאוורר המון נושאים עליהם אינכם מדברים כבר הרבה זמן, ורצוי לעשות זאת בתהליך ייעוץ מקצועי. זה דורש אומץ. התוצאות לא ידועות מראש ולא מובטחות, אבל תדע שאתה חלק מאוכלוסיה מאוד גדולה, וכל זוג יכול, לאחר איוורור הרגשות והציפיות, להגדיר מחדש את הזוגיות ותתפלא כמה חופש אישי יכול להיווצר כאשר מתחילים לעשות זאת.
כרגע, כל נושא שאתה חושש לנגוע בו ולהגיד לה את רצונותיך - הופך להיות אנרגיה כבדה ומעיקה, מלווה בתחושה שלא ניתן לעשות עם זה כלום. אני מנחשת שיש ביניכם הרבה שתיקות. אני מציעה לאזור אומץ, להגיד לה שאתה חייב שינוי, אתה לא מאושר כרגע, ושאתה מעוניין לפתוח בשיחות, בלי לדעת לאן זה יוביל אתכם. או שהשיחות המקצועיות יפתחו מודל חדש של זוגיות שתתאים לשניכם, או שדרך השיחות תחליטו שאינכם רוצים להישאר בזוגיות.

ראשית תודה על ההתייחסות .
כמה מילים..
אחרי שנים של שתיקה וספיגה של ביקורת הערות בקשות ,ומתוך רצון שהכל יהיה בסדר תוך תחושות לעיתים של מרמור ושל הקרבה ..לאחרונה החלטתי שעד כאן !! התחלתי לומר ,התחלתי לעמוד על שלי ,התחלתי לומר את אשר על ליבי ...
מנגד אשתי הסתכלה עלי בתדהמה מה קורה כאן לעזאזל ..אחרי המון שיחות אל תוך הלילה היא מבינה שאני אולי השתניתי ועליה לעבור גם שינוי אחרי יהו פערים בינינו ..היא מבינה ומתקשה ביישום ,
אני חש שאין לי מוטיבציה ורצון לפעול כדי שיהיה טוב יותר .אני מרגיש עייף ....
תמיד כשעשיתי משהו התחושה היתה שאין גבולות וככל שאעשה הדבר לא ירצה אותה ..

כרעגע התחושה בבית היא של רעידת אדמה..
הייתי בייעוץ (אישי) זה מיקד אותי קצת אולי אבל בדילמות לא התקדמתי
באיזה מצב מחליטים שמדובר בסיבה מספקת וכדאי לחשוב על פירוק הזוגיות ???????

תודה אלירז על הפירוט ועל גילוי הלב!
הדברים לא קורים כל כך מהר...אתה התחלת לעבור תהליך שבו אתה עומד על שלך, נשאר נאמן לעצמך, לא סופג הכל. זה מצויין בכל מקרה, כי כך צריך להתנהג במערכת יחסים אינטימית. התחלת לקבל גם טיפול אישי.
יש כאן שתי נקודות חשובות, לדעתי. ראשית, לפי מה שכתבת, אשתך לא עוברת תהליך של שינוי אלא רק "משתאה" מולך, ומוזרים לה השינויים שעוברים עליך. גם היא צריכה להיכנס לתהליך של שינוי, וזה משהו שלוקח זמן, ועדיף וכלכלי יותר לעשות זאת בייעוץ זוגי, (כזה המאפשר גם פגישות נפרדות מידי פעם), המטפל בצורה ישירה בתקשורת שלכם, לא בצורה עקיפה, כמו טיפול אישי. (עקיפה כי בטיפול אישי המטפל רק שומע ממך איך הדברים נראים ולא רואה את התקשורת במו עיניו)

הנקודה השנייה היא לבחון מה נותר מן הקשר הרגשי והגופני ביניכם, עד כמה חשוב לך לשקם (אני יוצאת מהנחה שניתן לשקם ולשנות את החווייה הזוגית בהרבה תחומים) את הזוגיות. נדמה לי שמשהו במכתבך מבקש ממני להתיר לך ללכת לדרכך כי עייפת לתחזק את הקשר הזה ע"י ויתורים והליכה לקראת אשתך בתחושה שכל מאמץ שתעשה לא יספק את דרישותיה ממך. זו בעיקר הסיבה שאני חושבת ששניכם צריכים לעבור טיפול, לעבוד על התקשורת ביניכם, היכולת שלכם לבטא את הצרכים שלכם זה מול זה ולקבל שלא כל דבר ניתן לצפות מן השני שיספק אותו.
אל תוותר על היחסים מן המקום הרגשי שאתה נמצא בו עכשו, שנמאס לך והכל נראה מסובך וחסר סיכוי. תתפלא כמה מהר אפשר להתיר פלונטרים שנמצאים בקיום שנים ארוכות, ולתוות מסלולים חדשים ורעננים ביניכם. אני מציעה לקבל החלטה מן הראש, לא מן הרגש.