זוגיות שלא ברורה אם זו בכלל זוגיות

הי, לא יודעת מאיפה כבר להתחיל.
אני ובעלי נשואים כבר 22 שנה. לפני שהתחתנו היינו חברים שגרנו יחד שנתיים. מאז שהתחתנו עוד באותו יום החתונה בעלי אמר שלא תצפי שמעכשיו יהיה כמו שהיה. לא הבנתי למה התכוון. ניכנסתי להריון ומאז שאני אמא (כבר 20 שנה) נגמר לחלוטין היחס שלו אלי כבת זוג והוא מאז ועד היום מתנהג אלי כאילו שהוא הבן המתבגר שלי. אין אבא בבית. ואין לי על מי להשען. ויותר מזה. בכל פעם שהוכ כבג כי פה אז תמיד תומך בילדחם המתבגרים שלי בדברים הזויים רק כדי לפגוע בי. הורס לי כל חינוך שעשיתי איתם. מהפך אותם נגדי. מעבר לכך הוא סובל יחד עם התחושה שהוא ילד שלי מהתקפי זעם שבאים מכלום. כל זה התחיל מאז הפכתי לאם והוא לאב. וכל מה שחווה מננו זה תחושה של שנאה ואושר כשפוגע בי. כשאין בכלל סיבה למה לפגוע בי. להיפך. כאילו מאז הםכתי חטמכ עד לו משהי נגדי. אני פגועה מאוד. הוא גם עבר לישון כבר 15 שנה בחדר עבודה. הפסיק להתקלח ולצחצח שיניים. כך שלא אכפת לי שישן שם. למרות שזה מעליב. וזה לא שאני נראית רע. ואני גם נקייה והגיינית. הראש שלי כבר 20 שנה מריץ סיבות ומנסה למצוא פתרונחת לדבכ איתי לא עושה כלום כי הוא פשוט אנטיפט. פורש והילך. לא אימר מילה. כאיחו לא מזיז לו בכלל שרע לי. ושאני פגועה.
במשך כל 22 שנות נישואין לא לקח בשבילי יום אחד חופס שנעשה משהו ביחד וזה לא שלא ביקשתי. תמיד תירוץ של לחץ בעבודה. אפילו מתנה שקיבלנו מהמשפחה שלו של מסג ומסעדה לפני 10 שנים עדיין לא נוצלה. כל פעם תירוץ אחר.
הלך ל3 פסיכולוגים ואף אחד לא הצליח לפתור לי את התקפי הזעם והשנאה שלו כלפי פתאום בלי סיבה. אני התעקשתי כבר שנים שילך לפסיכיאטר אולי כדורים יעזרו ולא היה מוכן. הייתי בייאוש של החיים כבר. ולהפרד בתוקף מסרב? מה מחזיק אותו איתי אם לא ישן איתי בקושי יוצא איתי ולא שם עלי בכלום באיך מרגישה? אוכל שמבשלת? בית נקי? יש לציין שאני כל הזמן הזה לא פיללתי להיפרד אלא להמתין שישתנה חזרה...
לפני כמה שבועות הסכים סוף סוף אחרי שהבין שזה או פסיכיאטר או בי ללכת לפגישה וקיבל כדורים. הוא מתכוון לקחת אותם אחרי החגים אבל בינתיים קנה משהו טיבעי ונראה שעוזר להרגיע לא לגמרי אבל את התקפי הזעם ונראה רגוע יותר ועם חשק יותר. העניין הוא שאני לא חלק מזה!!! כאילו השאיר אותי מאחור ! זאת שחיכתה לו וסבלה אותו עדיין ממשיכה להיות חלק מהלא. לקח יום חופש לבלות עם אחרים ולא איתי. ראה שנעלבתי ולא הזיז לו. ממשיך לעזור לבני הטיפש עשרה מולי בדברים שברור סכל אב צריך לנהוג אחרת. כאילו יש לו משהו נגדי בלי סיבה ממש לא יאמן. ונראה מחוייך עם עצמו כשמזהה שפגע בי. שנים יום יןם מכינה לו ארוחות ומתלוננת על כך שגם אני לפחות בבופש אשמח לנוח מזה ולקבל משהו ממנו . הכין לעצמו וקרא לילדים מי רוצה גם ופסח עלי. כמו תמיד. אבל ברוגע. בלי התקפים. אני מרגישה טיפשה וניבגדת. ולא מבינה דבר אחד. למה אני עדיין אוהבת אותו ועדיין חושבת שבפנים הוא כן אוהב אותי. למרות שלא מרכישה אהובה ופגועה לגמרי כבר 20 שנה?
אשמח לעצה